andreyzhitnikov
New member
שאלה לעצמי או לכולם...
אני בן אדם מגמגם.יחסית קשה.כעת בגיל 27.לומד באוניברסיטה.הרבה שנים פחדתי לדבר.חשבתי שאני לא כמו כולם וכולי וכולי כמו שרוב מגמגמים חושבים.היו לי המון ג'וקים בראש.עד שיום אחד נמאס לי כל זה.החלטתי שעל זין שלי שרוב העולם מדבר שוטף ולא מגמגם.ומאז אני לא מפחד מאף אחד.כמעט.אנסה להסביר.לא הפסקתי לגמגם פשוט הפסקתי לחשוב על זה כמו שחשבתי לפני.
כלומר למשל אני שואל שאלה בהרצאה ומגמגם.150 איש שומעים אותי מגמגם.זה לא מתריד אותי בכלל.לא אכפת לי מה הם חושבים אני לא צריך כל האנשים האלה.
בעיה מתחילה במקום אחר.אני חושב שגמגום מפריע לבחורות.שאני מתחיל איתם.זה משגע אותי.כאשר אני ניגש לבחורה כל התיאורה שלא אכפת לי מה אנשים חושבים נופלת.כי במקרה זה כן אכפת לי.אני בן אדם די פתוח ואם שומע שמתחיל לגמגם חזק מהרגיל עם בחורה פשוט מסביר לה שזה קורה בגלל שאני מתרגש ותיכף אתחיל לגמגם פחות.
במילים אחרות עם בחורות לא הולך טוב.מעורר שאלה פילוסופית.האם בן אדם מגמגם יכול לעשות בחורה מאושרת?שאלה די חשובה בשבילי ובינתים לא מצאתי תשובה.
אני לומד הנדסה.ורגיל לגשת לבעות באופן אנליטי.אם לעזוב את מושג אושר.צריך פשוט לשנות את הגישה.לפתור את הבעיה כמו כל בעיה.לנסות וללמוד מהטעויות.בסוף אם אני אנסה מספיק פעמים רמת התרגשות תירד ואני אדבר יותר שוטף ובדוק אצליח.שאלה האם אני רוצה את זה?נראה לי שלא.לא רוצה לגשת לזה באופן כזה.הייתי רוצה להרגיש להתרגש ולגמגם עם בחורה.
שתקבל אותי כמו שאני.האם זה אפשרי?
אני בן אדם מגמגם.יחסית קשה.כעת בגיל 27.לומד באוניברסיטה.הרבה שנים פחדתי לדבר.חשבתי שאני לא כמו כולם וכולי וכולי כמו שרוב מגמגמים חושבים.היו לי המון ג'וקים בראש.עד שיום אחד נמאס לי כל זה.החלטתי שעל זין שלי שרוב העולם מדבר שוטף ולא מגמגם.ומאז אני לא מפחד מאף אחד.כמעט.אנסה להסביר.לא הפסקתי לגמגם פשוט הפסקתי לחשוב על זה כמו שחשבתי לפני.
כלומר למשל אני שואל שאלה בהרצאה ומגמגם.150 איש שומעים אותי מגמגם.זה לא מתריד אותי בכלל.לא אכפת לי מה הם חושבים אני לא צריך כל האנשים האלה.
בעיה מתחילה במקום אחר.אני חושב שגמגום מפריע לבחורות.שאני מתחיל איתם.זה משגע אותי.כאשר אני ניגש לבחורה כל התיאורה שלא אכפת לי מה אנשים חושבים נופלת.כי במקרה זה כן אכפת לי.אני בן אדם די פתוח ואם שומע שמתחיל לגמגם חזק מהרגיל עם בחורה פשוט מסביר לה שזה קורה בגלל שאני מתרגש ותיכף אתחיל לגמגם פחות.
במילים אחרות עם בחורות לא הולך טוב.מעורר שאלה פילוסופית.האם בן אדם מגמגם יכול לעשות בחורה מאושרת?שאלה די חשובה בשבילי ובינתים לא מצאתי תשובה.
אני לומד הנדסה.ורגיל לגשת לבעות באופן אנליטי.אם לעזוב את מושג אושר.צריך פשוט לשנות את הגישה.לפתור את הבעיה כמו כל בעיה.לנסות וללמוד מהטעויות.בסוף אם אני אנסה מספיק פעמים רמת התרגשות תירד ואני אדבר יותר שוטף ובדוק אצליח.שאלה האם אני רוצה את זה?נראה לי שלא.לא רוצה לגשת לזה באופן כזה.הייתי רוצה להרגיש להתרגש ולגמגם עם בחורה.
שתקבל אותי כמו שאני.האם זה אפשרי?
