שאלה לפורום

[marcelo majlin]

שאלה לפורום

אני רואה שחויתם אובדנים לא פשוטים בחים ואני שואל אם טיפול פסיכולוגי היה יכול לעזור לכם מרסלו

 

[אחת מהצד]

תגיד..

אתה שואל ברצינות?

 

[BooBee]

אני חושבת שהוא מתכוון ברצינות

נדמה לי גם שאני היחידה כאן שמשתפת על הסשנים הטיפוליים שלי עם הפסיכולוגית. לי לפעמים נדמה שהרוב לא הולכים לטיפול שבהחלט יכול לעזור בתהליך עיבוד האבל. ואני לא יכולה שלא לתהות למה אנשים כאן לא מספרים על הטיפול הפסיכולוגי, במידה והם עוברים אחד כזה, או נגיד השתתפו בשנים קודמות. ואותי מעניין לדעת אם את בעצמך הולכת או הלכת לטיפול פסיכולוגי. ומעניין אותי גם לדעת למה שאלת אם הוא שואל ברצינות, והכי מעניין אותי לדעת מה שלומך ואיך את מרגישה ולספר לך שאני מאוד שמחה עלייך כאן בפורום. רויטל.

 

[אחת מהצד]

וואי! כמה שאלות בבת אחת..

אז מהסוף להתחלה..תודה על השמחה. ואני בסדר.. בהתחשב בעונות השנה והנשמה. שאלתי את מרסלו אם הוא שואל ברצינות כי זו נראתה לי שאלה ריטורית.. ועכשיו כשאני קוראת שוב.. אז אני רואה שזה עלול להתפרש אחרת.. בכל אופן זו היתה המנגינה. (היי מרסלו! מקווה ששמעת את המנגינה הנכונה.. ואם זייפתי אז סליחה) וכן. גם אני נפגשת עם פסיכולוג לשיחות נפש. טיפול. כתף בתשלום. זה כמו.. טוב. נו. לא משנה. אני קוראת לזה מסאג´ לנשמה. את באה עם הכיווץ. עם הכאב. וצריכה את זה שישים את האצבע בדיוק על הנקודה. שישחרר את מה שתקוע. שיעזור לך לגעת איפה שאת לא יכולה. שיחזיק לך את היד כשאת הולכת בפרוזדורים החשוכים. שיפתח את מה שאת לא מצליחה לפתוח לבד. את הדברים שאת לא מספרת.. לפעמים גם לעצמך. והוא אומר הרבה אהממ… וכן.. ומה את חושבת על זה.. ומה זה עושה לך. ומה את רוצה עכשיו. בדרך כלל הוא שותק. ואני הרבה פעמים בוכה. הולכת עם דברים שנאמרו בפגישה עוד הרבה זמן אחר כך. חושבת שזו אחת מהדרכים שלי לדבר עם עצמי. גם להגיד לעצמי דברים שככה אין לי סבלנות/חשק/אומץ לשמוע. וזה לא כמו לדבר עם חבר או חברה. יש הבדל. אצלו אני עובדת.. ועבודה קשה. לפעמים אני מזיעה. ולפעמים הגוף מגיב בכל מיני תחלואים. ולפעמים אני יוצאת ממנו מרחפת. מרגישה שהולכת על העננים. את יודעת..גם… אה..חברים לא תמיד יודעים באמת להקשיב.. וכן. זה עוזר "לעבד" את האבל. וזה עוזר גם יותר מזה. כי האבל.. האובדן.. המשבר.. הוא גם טריגר של דברים אחרים. ולפי איך שהנשמה שלך בנויה ככה את מגיבה למשבר וככה את גם יוצאת ממנו. וכל אחד סוחב על עצמו דברים. ואני חושבת שצריך.. שחשוב לקבל את העזרה. גם אם קשה ללמוד לקבל אותה. וגם רוצה להגיד שכל אחד צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו לעזור לעצמו. וכל אחד לפי דרכו.. כי הזמן והמרחק וההדחקות וכל שאר הדברים האלה.. הם אספירינים. הספנתאירים. אז מה בוביל´ה.. את רוצה לדבר על זה?

 

[אורי_ח]

אחת שכמותך שיודעת לתת כתף ולב,

לא היה לי ספק שיודעת גם לקבל את החיזוקים שלה בדרך כזו או אחרת. מודה לך שהעזת, עבור אלה שחשים עם העניין כטאבו שלא מדברים עליו, שמתרחקים ממנו כמו מאש, מצרעת, מתווית מלובנת במצח. אישית, כבר לפני חודשים רבים, שנראים מכאן ועכשיו כיובלות, חשפתי, סיפרתי, שיתפתי כאן על ייסורי הטיפול בצד הערך המוסף שלו, זה שלטווח מיידי וזה שלטווח ארוך. מיקי כתבה לי בשעתו שאני הולך להזיע, לעבוד קשה מאד והיא כל כך צדקה. ואת, כל כך היטב תיארת את חוויותיך, אפילו שלא נזקקת להיכנס לפרטים. מאחל לך ולכולם כאן חג שמח וכשר. חג חירות, חירות מהכבלים שקושרים אותנו אל העצב האין סופי, מהמרור היום יומי, מהייסורים שאנו דבקים בהם לפעמים, כי לא יודעים שאפשר ללכת גם בנתיב אחר. מאחל לכולנו מרק מהביל עם הרבה קניידלך, אחלה של גפילטע לא מהצנצנת אלא מידיה של סבתא, חרוסת מתוקה, 4 כוסות שיכר ובעיקר התעלות הנפש ומצב רוח מרומם. מגיע לנו, לעזאזל. אורי

 

[nypx]

לזאת מהצד-איזה צד בדיוק ?

חומד לא הרבה יש לי לומר לך,בעצם הרבה אבל אומר לך רק קצת , קודם כל חברים הם הפסיכולוגים הכי טובים, הם לא אומרים אההמ ומכירים אותך ,אני מדבר על אלה שמכירים. שמכירים באמת ויודעים מי את . ואולי החברים שלך לא יודעים להקשיב אז טוב שיש פסיכולוג אך את חייבת חבר שיודע להקשיב ויודע לתת לך כתף ולתת לך לבכות שאת צריכה ,כי בלי בכי לא יעזור כלום, והגברים לא בוכים בלילה אלא בוכים שאף אחד לא רואה אותם כי הם צריכים להיות חזקים (כביכול) ומי שיכול לעזור הכי הרבה זה אתה לעצמך כיי מי מכיר אותך יותר ממך ? מי יודע מה אתה ? והאמת ? את כל האמת ורק האמת רק את יודעת ולא אף אחד אחר ואת הפסיכולוגית הכי טובה של עצמך . טוב דיברתי שטויות בטונות אבל מי יכול להאשים אותי? ואם כן אז שיהיה .בייייייייייי

 

[אחת מהצד]

אן.וואי.. לא שטויות בכלל..

הכי מסכימה עם זה שכתבת ש"מי שיכול לעזור הכי הרבה זה אתה לעצמך". גם עם זה שאתה מכיר את עצמך יותר טוב מאחרים ושחברים הם כתף. והבכי.. רק שלפעמים אני הייתי צריכה שמישהו יעזור לי לשאול את השאלות. ולהגיע לתשובות. להבין את עצמי. ומה קורה לי. זה חלק מהתפקיד של ה-אאההממ.. כי פסיכולוג בדרך כלל לא מסביר לך מה קורה. או מה אתה צריך לעשות. הוא עוזר לך להגיע לתשובות שלך. הוא כלי שלך. שבעדך. שעוזר לך להיות העוזר של עצמך. (אם הצלחתי להסביר ולא לבלבל). ואני חושבת שחשוב שכל אחד שמרגיש חרא (סליחה) שידע שיש עוד דרך. עוד מקור לעזרה. גם רוצה להגיד שלפעמים קשה למצוא פסיכולוג/ית שיש איתם כימיה ושפה משותפת. וצריך לחפש פרטנר שמתאים. וגם אז יש תהליך לא פשוט עד שאתה נפתח.. ומאפשר למישהו להיכנס לך לנשמה. ותשמע אן.וואי. כל הכבוד לך על על הדרך שבה אתה רואה את הדברים ומתפקד. ואני מקווה מכל הלב בשבילך שיהיה לך רק טוב. ושתדע לנווט בסערות שמצפות לך. רק שיש דרך לעבור עכשיו.. תהליך. יש שלבים. יש דברים שצריך לעבד. (כמו שאמר מרסלו למטה) מקווה בשבילך שתדע להרגיש אם ומתי נכון לך לקבל עזרה מקצועית. ולא משנה מה שתחליט. מה שחשוב בעיני כרגע זה שתקבל את זה כעוד אפשרות. כמו ללכת לחבר. כמו לכתוב כאן. כמו לדבר עם עצמך באוטו. זה לא במקום חבר. זה בנוסף. זה משלים. אתה יודע..לי לקח שנה וחצי עד שהסכמתי לחשוב על זה כאופציה. נחרדתי מהקטע שמישהו שאני לא מכירה יחטט לי בנשמה. במבט לאחור אני מצטערת על זה. אני מבינה שיכולתי לעבור חלק מהקטעים יותר קל. יום טוב שיהיה לך אחת מהצד

 

[nypx]

רק תיקון אפשר?

אני חושב שאולי לא היסברתי נכון אז אולי מחדש ..... ברגע הכי קשה שהיה לי ברגע הבום המפץ (ויש כזה דבר) היתקשרתי ליועצת אומרתילה אני צריך פסיכולוג ועכשיו. אז היא אמרה לי :"עכשיו אין אף אחד הלכו הביתה (חשבתי שאין להם בית) אולי אתה רוצה שאני ידבר איתך ,אני מאד רוצה ,אמרתי לה שאני ממש לא רוצה אותה כי אני מכיר אותה אני צריך את ה---אאההמממ מישהו שלא מכיר כי ידעתי שאוכל להוציא הכי טוב את הכעס ואת הזעם ואת הכאב בלי לחשבן לאף אחד ,ואת זה עושים אם מישהו שלא מכירים המיחוד ברגע הכי קשה שיש לך שאתה מרגיש את עוצמת הרגש שהנה הנה אתה מיתפרק ואתה צריך להוציא את כל האיכסה ,ולקלל ולדפוק את הראש בקיר ......להיות מה שאתה באמת מרגיש ..ולהוציא את כל החראאאאאאאאאאא והלכלוך...ולהרביץ...ולהיות אתה בצורה הכי אמיתית שיש ואת זה אתה לא יכול לעשות אם מישהו שמכירים רק אם עצמך ואם אחד שלא יצביע עלייך אחר כך במרכאות כמובן. אז במקרה זה הפסיכולוג זה הבן אדם הכי טוב. וגם...... אתה עצמך.אז תתפרקו כי משם בא הכוח וצריך לפנות לו מקום וכמה שיותר , עכשיו ורק עכשיו אני מבין את יום השואה ואת יום העצמאות למה הם קרובים מאד,בעצם לכולנו יש את שני החגים האלה אבל כל יום וכל שעה בהיתמודדות היומיומית, יו איתי ורציתי רק לתת תשובה קצרה לעצמי אבל כנראה אני צריך מקום לכוח אז הוצאתי כאן.תודה לכם

 

[marcelo majlin]

תשובה לפורום

השאלה שלי בה כי מתוך קריאה של המסרים שלכם היתה או יש לי הרגשה שהרבה סובלים ויש להם פצעים פתוחים ביחס לאובדן שחוו ושהרבה פעמים היו יכולים להקל עם עצמם אם היו פונים לטיפול לא כי אני רוצה לעשות פרסומת לטיפול אלה מתוך אמונה ונסיון שזה עוזר ומקל על מצוקות רבות למשל באובדן יש כמה שלבים לעיבוד ההבל השלב הלפני האחרון זה האפשרות לכעוס על מאיננו שעזב אותנו ואני שואל כמה הגיעו לשלב הזה גם נכון שחבר טוב יכול לעזור אך בל נשכח שחברות היא דוכיווני כמו כן שלא תמיד חבר נמצא כדי לעזור ושלישית שבחברות אין תהליך של עיבוד אלה תמיכה שהינה חשובה כשלעצמה אבל לא מספיק כדי להתקדם אשמח לקבל תגובות מרסלו

 

[אורי_ח]

אני כמובן מסכים אתך מרסלו

ואתה מסביר מאד יפה את הנימוקים, מדוע חבר זה טוב אך לא תמיד במקום פסיכולוג. אמנם מתחולל אט אט שינוי בגישות החברתיות, אך עדיין באוכלוסיות רבות נתפס קושי נפשי כסוג של סטייה או חריגות. יכול אדם שיהיו לו על הארונית ליד המיטה עשרה מינים של גלולות לכל סוגי המכאובים והתחלואים, אך כשמגיעים לכאב שמקורו בנפש - הס מלהזכיר או מלפנות לעזרה. אורי

 

[marcelo majlin]

עוד תוספת

הרבה פעמים אני נתקל עם אנשים שבעקבות אובדן שינו לגמרי את צורת החים הקצה הוא כשמשנשאר מרגיש שאין לא זכות לחיות ומגיע למחוות אובדניות ואחר כך מגוון של תגובות אנשים שאפסיקו לבלות כי אין לו זכות, ולהגיד להם שהמנוח היה רוצה שהוא יבלה זה לא עוזר האשמה היא חזקה יותר שאלש לפורום יכול להיות שכל התגובות קשורות לאשמה או שיש מרכיב נוסף? אשמך לקבל תשובות מרסלו

 

[אחת מהצד]

התוספת שתופסת

לדעתי לא כל התגובות קשורות לאשמה. האשמה היא רק אחד מהרגשות או הנושאים שבהם אתה מתעסק. אופן ההתמודדות קשור למבנה הנשמה או האישיות או הנפש או מה שלא יהיה. וכל אחד מתמודד עם השבר לפי איך שהוא בנוי. זה עוד הסבר למה כדאי לדעתי להעזר בטיפול נפשי. ומה אתה חושב?

 

[marcelo majlin]

עוד תוספת

אני מסכים שהתגובה קשורה למבנה הנפשי של המתהבל ובהבל יש מרכיבים של תלות, אשמה, אהבה, כעס. בהחלט מסכים שטיפול יכול לסיעה אך יש הרבה אנשים שעושים את תהליך התהבלות (לא יודע אם ככה כותבים) באופן עצמאי ובהצלחה מרסלו

 

[אחת מהצד]

נכון

 

[nypx]

מרסלו היקר......

שאלת על איך כותבים אז ככה.....הבל=אבל זאת שאלה מאד חכמה והרבה נתקלים בה ביוחד ילדים אני חושב ... אז יש לי תשובה שאני מקווה שתספק אותך.... לכל אחד יש את הסיבות שלו אחד לוקח את זה קשה מבחוץ ואחד מבפנים הקושי הוא אותו קושי אם מרגישים ואם לא ולא משנה מי אתה... אך אני יענה לך כמו שעניתי לבן שלי...... בבית חולים הוא רץ אליי ורצה שאני יתפוס אותו והוא כל כך צחק ופתאום הוא נעצר בא אליי עצוב ואמר לי : אבא איך אני יכול לצחוק ואמא מתה... וחוץ מזה תגיד לי איך אנשים באים לבית חולים צוחקים ויוצאים צוחקים" אמרתי לו:א, אתה יכול לצחוק כי אף אחד לא יכול ללכת כל הזמן אם פרצוף עצוב או להיות כל הזמן עצוב ,פעם אנחנו שמחים ופעם עצובים,אין אחד ששמח כל הזמן או אחד שעצוב כל הזמן,וחוץ מזה אתה לא יודע מה האנשים שבאו לבקר עשו למעלה ,אולי הם בכו כבר וצעקו והיו עצובים ושיצאו אחר כך הם שוב נהיו שמחים כי נזכרו בדברים אחרים של אושר ואיזה כיף היה אם אותו בן אדם," לשמחתי הוא אמר לי :"אבא אז אני ירוץ ותתפוס אותי" הבנתי שהסברתי נכון ולא פגעתי בנפשו הרגישה ואני מרווה שזה יעזור לך . שלמה ארצי חיבר על זה שיר דרך אגב : "עדי ראיה סיפרו שראו אותי יוצא מהבית,מרכיב משקפייםמגיע לעיר, אבל אף אחד לא ראה אותי יושב מזמין קפה...... ומת אליה מגעגועים...." אני מאד מקווה שעזרתי לך ולו במשהו אני

 

[marcelo majlin]

nypx

שלום מאוד התרשמתי מהדרך שעזרתה לבנך להבין מה זה אבל - הבל ושבכל אחד מאתנו יש כעס ויש שמחה לפעמים באותו מינון אם נקשר את זה לשאלה הראשונה שלי ברגע שבן אדם יכול ליצר מתוכו גם אהבה וגם כעס יהיו הנסיבות שיהיו פחות יזדקק לטיפול הבעיה הינה עם אלה שבגלל מבנה אשיות לא מסוגלים לכך והטיפול בה לעזור לקבל או לפתח את הצד שחסר תודה על הדוגמה מרסלו הערת שולים הפרוט שלך בכרטים האישי לא מתאים לדוגמה שהבתה.