הפתרון הכי טוב הוא
להגיע להסכמה משותפת מי לוקח מה, ואז אין שום צורך לשאול רב, בדיוק כמו שאם אני אחליט לתת למישהו משהו ששייך לי בתור מתנה אני לא אצטרך רב בשביל זה.
לגבי הלכה נטו- אני לא בטוח ב100 אחוז אבל כמדומני שכיון שהמתנה ניתנה לזוג בלב שלם הרי שיש כאן קניין גמור, ולא משנה אם התגרשו אחרי שבוע או אחרי כמה שנים. באותה מידה גם לא משנה מי הוא נותן המתנה, כיון שברגע שהוא נתן את המתנה לזוג היא כבר לא ברשותו כלל.
ולכן דין כל המתנות שווה, ואולם למי המתנה שייכת זו שאלה אחרת שצריכה סירור האם זה שייך לבעל בלבד או שבני הזוג נעשים כשותפים במתנות והדברים שייכים למעשה לשניהם במידה שווה.
ושוב אני אומר - הכי טוב זה להגיע להסכמה לגבי צורת החלוקה ולא להזדקק לרב ולבתי דינים בעניין זה.
חג שמח ושנה טובה. חיים.