שאלה לשונית

[joseph k]

שאלה לשונית

אני עובד על מחקר בימים אלו (אף הצלחתי לקבל מלגה ללימודים בחו"ל בנושא) על הדיאלקטים שהיו או לא היו בעברית המקראית, אם לדייק בין שבטי ישראל. ידועה לכל סוגית שיבולת-סיבולת של שבט אפרים, אך ישנן סוגיות רבות נוספות שמעלות את השאלה האם לאחר הפילוג או לפני האיחוד (הדבר תלוי בדעה לגבי תיארוך "שופטים") היו שתי שפות עברית -האחת צפונית, ממלכת ישראל והיא ספגה השפעות רבות מעמי הצפון השכנים, והשניה דרומית, ממלכת יהודה, שהיתה ממלכה בארץ מדברית ומרוחקת, וכך נותרה "נקייה" יותר מהשפעות זרות. טרם התחלתי באיסוף החומר הממוקד תמכתי בכיוון מסוים, במהלך קריאת הרקע ממוקדת יותר עלו כמה שאלות בנוגע לכיוון הזה: האם הימצאותן של מלים חריגות בנוף המקראי, מאחר והן נחשבות נדירות תהנה הסיבות אשר תהנה, מעידה על להג שונה מהעברית היהודית? מהו ההבדל בין דיאלקט, שפה והשפעות סביבתיות מבחינת ההגדרה? אשמח לדעת מה אתם חושבים בנושא

 

[hillelg]

כמה דברים

ראשית, חזקה עליך שקראת את מאמריו של פרופ' מורג בנושא (קראתי כמה בקובץ 'מחקרים בלשון המקרא'). הוא נזקק לשאלה זו בהקשר של הנביאים ה'צפוניים' ושאלת שקיעים של הלהג הצפוני בדבריהם. שנית, נקודה עקרונית, לשאלתך. אני חושב שיש בעיה עם 'מילים יחידאיות' (hapax legomena) מילים שמופיעות בפעם הראשונה בספר מסויים, ועוד כהנה, מכיון שהמקרא הוא קורפוס יחסית מצומצם, ובהחלט אינו משקף את כלל לשון הדיבור באותה תקופה. מעבר לזה, מכיון שיש לעברית היסטוריה ארוכה ומפוארת, כולל השפעות מבחוץ ו'מבפנים', פעמים רבות יש מילים נרדפות, או מילים 'גבוהות' ו'נמוכות', ולפעמים איתרע מזלה של מילה והיא מופיעה בעת מאוחרת, בעוד שהיא תמיד 'חיכתה לתורה', אלא שאף אחד במקרה לא השתמש בה. על כן יש לזכור זאת תמיד כשמעיינים בנושאים הללו, ולקחת ממצאים כאלה בעירבון מוגבל. אחרי כל זאת, אם מוצאים כל מיני ממצאים מרתקים, המוצלבים גם עם מקורות חיצוניים וממצאים ארכיאולוגיים (כדוגמת חרסי שומרון) - אדרבה ואדרבה.

 

[שבולת ירוקת העין]

המלצה נוספת

אני ממליצה לקרוא את ספרו של אבי הורביץ - בין לשון ללשון. הוא עוסק בו בעיקר בזיהוי של מאפיינים של לשון מאוחרת, אבל עוסק כמתבקש גם בדרכים להבחנה בין לשון מאוחרת לדיאלקט בן התקופה. על ההבדל בין דיאלקט לשפה תוכל לקרוא בכל ספר בסיסי בבלשנות. חשוב מאוד להכיר את הגישות השונות.

 

[hillelg]

אם כבר אבי הורביץ

זה מתקשר לוויכוחים שיש כאן לאחרונה על תורת התעודות וביקורת המקרא: אבי הורביץ חקר באופן מקיף את כל ההיבטים המורפולוגיים, המילוניים והתחביריים בטקסטים ה'כהניים' שבתורה והשוה אותם למצב הדברים בטקסטים העוסקים באותם נושאים בספרים המאוחרים שבמקרא, בעיקר יחזקאל, עזרא ודברי הימים. המסקנה היתה חד-משמעית: מבחינה לשונית אלו הם עולמות שונים לגמרי. אבי הורביץ מתעניין אך ורק בלשון ומאחורי מחקרו לא עמד שום 'אינטרס'. לפי דרכו הוא גם נמנע מפולמוס. ואולם, מי שמכיר את המוסכמות של חקר המקרא, מבין שיש כאן מהפכה גדולה: במקום 'מקור כוהני', חזרה אל 'תורה' לעומת 'נביאים' ו'כתובים'. (מתוך מאמרו של ד"ר יואל אליצור, על אפנות בחקר תולדות ישראל.)

 

[שיבולית]

נשמע מעניין -

שתף אותנו בממצאים! לא בקיאה בנושא אבל לדעתי - דיאלקט = ניב, כלומר שוני בהגיית מילים באיזורים שונים (כאשר השפה הבסיסית זהה). שפה = הבסיס, המילים הבסיסיות בהן מדברים. השפעות סביבתיות = מילים שחדרו לשפה מתוך שפות העמים השכנים.

 

[tzimisce]

דיאלקט

אני חושבת שדיאלקט הוא מעבר להגיית המילים אלא גם נוגע לדקדוק של השפה שמשתנה מאזור לאזור , למשל במגילת רות , נעמי מדברת בדיאלקט שונה כשהיא פונה אל רות וערפה בלשון זכר רבים כאשר מדובר ברבות .

 

[tzimisce]

בתקופה מאוחרת יותר

יש איזכורים בגמרא על כך שבני הגליל היו בעלי דיאלקט שונה ובכך נבצר מהם לעלות לתורה, אולי יש בכך סימוכין לטענותיך ... יש שם ביסוס לערעור הגרוניות שהיה נחלתם של השבטים הצפוניים. איני זוכרת את המקורות , אם זה מעניין אותך , אחפש.

 

[אלי ו.]

דוקא זה מערער את הטענה

לדיאלקטים על בסיס שבטי ומחזק את הטענה הנגדית לדיאלקטים גיאוגרפיים מקומיים.