כרגיל (המשך)
הכל הופרך. ועוד איך. ובאלגנטיות. היפה הוא שאין צורך בהפרכה ארכנית ולא מחויב המציאות שמאמץ ההפרכה יהיה כמאמץ העלאת הטענה. סגנון טענות הרב הוא גבוב שטויות אחת על גבי רעותה, הבאת עשרות נמוקים בשטף מתוך כוונה להתיש את הקורא, לסכסך את דעתו ולבלבלו בהנחה שכל אחד מהם יכול אולי לומר משהו זעיר, אם לא זה, אז אחר, ואם לא אחר אז אולי שלישי, ואם נרכיב חיגר על פיסח על גידם על עיוור נקבל בכל זאת משהו שאפשר להשתמש בו לבעיטה ברגלי המקשנים במקום בכדור, שכן לכדור עצמו, אף פעם לא יגיע. העיקר להמשיך להניע את הלסתות והשפתיים ללא הרף, שכן כל עוד הפה עובד והשרץ נופח, לא ברור מאיזה קצה של מערכת העכול - נדמה לו ולסובבים אותו שהוא מצליח להפריך, שכן להבין מה אומר השרץ - בלתי אפשרי הוא. ככל שהטענה ארוכה יותר וההפרכה קצרה יותר האימפקט ההרסני מרשים יותר. הפרכותי הן מועט ההורס את המרובה, ואני משתדל להתמחות באמנות הצמצום. כל מה שעשיתי הוא סלוק אבן הראשה מכל טענה, והטענה הצטמצמה לגל חורבות... אגב, האם אתה חוזר בתשובה? - - אתם יודעים היטב בעמקי לבכם שאמונתכם חיה על זמן שאול. שום תשובה למסתרי הטבע אינה מצויה בין הדפים של כתבי-הקודש, וככל שהמדע מציג רגלו בתחומים נוספים - מנושל הבורא שלכם ונדחק מהם, וסופו שישאר רק במחוזות אימטריאליים (immaterial, מונח מוצלח במיוחד עקב העקיצה הגלומה בכפל המשמעות)...