שאלה מהותית,
אהלן חברי פורום יקרים, רציתי להתייעץ איתכם בדילמה שקצת מפריעה לי. מזה כמה שנים, אני סבורה בכך שיעודיי בחיים הוא פסיכולוגיה קלינית. כבר מאז ימי התיכון, שבהם סיימתי את לימודי הפסיכולוגיה בהצטיינות יתרה, ידעתי שזהו התחום שאותו אני הולכת ללמוד, ובו אעסוק בעתיד. אבל נתקלתי בדילמה מוסרית, שזה עוד מעבר לכל החששות לפני תחילת הלימודים האקדמיים (האם אני אצליח להתקבל לתואר שני וכו'..) פסיכולוגיה קלינית, מיועדת בדרך כלל רק לשכבות האליטה. פסיכולוגים קלינים, העובדים בדר"כ בצורה פרטית, ומשתכרים ב 350 ש"ח בממוצע, לפגישה בת 45 דקות. וכמו כן, ידוע שטיפול פסיכולגי הוא תהליך ארוך טווח, הדורש מספר רב של פגישות. כך שיוצא, שרק שכבות האוכלוסיה במעמד הגבוה יכולת להרשות לעצמם טיפול כזה. (לא סתם, היו ביקורות על כך שהדמויות בסדרה בטיפול, הן טייס רופאה, ספורטאית מצטיינת וכו'..) וכאן זה הדבר שהכי מפריע לי, שבעצם כל המהות של הרצון שלי להיות פסיכולוגית קלינית, זה לעזור לאנשים דווקא שאין להם, לאנשים שבמיוחד זקוקים לכך ולא יכולים להרשות לעצמם. אז מה אתם חושבים על זה
פסיכולוגיה קלינית, רק לאליטה
והאם אתם מכירים מסגרות שונות של פסיכולוגים קלינים בשירות המדינה, או משהו בסגנון
בתודה מראש, נטלי.
אהלן חברי פורום יקרים, רציתי להתייעץ איתכם בדילמה שקצת מפריעה לי. מזה כמה שנים, אני סבורה בכך שיעודיי בחיים הוא פסיכולוגיה קלינית. כבר מאז ימי התיכון, שבהם סיימתי את לימודי הפסיכולוגיה בהצטיינות יתרה, ידעתי שזהו התחום שאותו אני הולכת ללמוד, ובו אעסוק בעתיד. אבל נתקלתי בדילמה מוסרית, שזה עוד מעבר לכל החששות לפני תחילת הלימודים האקדמיים (האם אני אצליח להתקבל לתואר שני וכו'..) פסיכולוגיה קלינית, מיועדת בדרך כלל רק לשכבות האליטה. פסיכולוגים קלינים, העובדים בדר"כ בצורה פרטית, ומשתכרים ב 350 ש"ח בממוצע, לפגישה בת 45 דקות. וכמו כן, ידוע שטיפול פסיכולגי הוא תהליך ארוך טווח, הדורש מספר רב של פגישות. כך שיוצא, שרק שכבות האוכלוסיה במעמד הגבוה יכולת להרשות לעצמם טיפול כזה. (לא סתם, היו ביקורות על כך שהדמויות בסדרה בטיפול, הן טייס רופאה, ספורטאית מצטיינת וכו'..) וכאן זה הדבר שהכי מפריע לי, שבעצם כל המהות של הרצון שלי להיות פסיכולוגית קלינית, זה לעזור לאנשים דווקא שאין להם, לאנשים שבמיוחד זקוקים לכך ולא יכולים להרשות לעצמם. אז מה אתם חושבים על זה