שאלה מהחיים שלי -בואו תנו הצעות.

[gils33]

שאלה מהחיים שלי -בואו תנו הצעות.../images/Emo4.gif../images/Emo234.gif

הבן שלי אתמול ירד עם האופניים,הוא דחף את דלת הלובי עם הגלגל בתקווה שתפתח, ללא לחיצה על הידית,אך זו סרבה להפתח. דחף שוב ושבר/סדק את הזכוכית התחתונה של הדלת. שווי התיקון המשוער 400 ש"ח. מה הייתם עושים במקומי? נותנים לו לשלם? מזהירים אותו? משלמים בעצמכם ומדברים איתו ע"כ?

 

[gils33]

עוד נתון אחד קטן

בד"כ ילד מאוד אחראי ולא עושה שטויות בכוונה. מודה שניסה לפתוח את הדלת עם האופניים.

 

[schlomitsmile]

מה מטרת חיובו לשלם או שיחת הנזיפה? ללמדו אחריות, כיבוד רכוש הציבור? אם מדובר בילד שהוא בעצם אחראי, שאינו מזלזל בזולת ו/או ברכושו, שמצטער ומתחרט על טעותו, זה נראה לי מיותר. לעומת זאת, אם תשא בהוצאות זה יישדר לו שיש לו גב. וגם זה שיעור חשוב לדעתי.

 

[gils33]

אז לדעתך

להראות לו שיש לו גב יותר חינוכי מלהניח לו לשלם?

 

[amir_aikido]

בן כמה הוא?

משוב חינוכי צריך להעשות במהירות, וביחס לגילאים מסויימים, תגובה עכשיו כבר מאוחרת מדי. אם מבוגר ואחראי (וגם יש לו 400 ש"ח שהם "שלו" - ואובדן סכום מתוכם יטריד אותו היום ולא רק אי-שם בעתיד) הרי שכנראה שהפתרון הכי נכון הוא שהוא ישלם לפחות חלק מהתיקון מכספו. חשוב שהגישה שלך תבהיר כי זה איננו עונש, זו אחריותו לתיקון הנזקים שעשה. ואתה, מתוך התשחשבות בו, נותן לו לשלם רק חלק. אמיר

 

[קוזומייסטר]

מסכים

כל עוד הוא הבין שטעה, לקח אחריות והתחרט על-כך... המטרה הושגה. נראה לי שצריך לשלם את הסכום מכיסך, אבל לדרוש ממנו השתתפות סמלית בעלות התיקון. (נגיד 10% מעלות התיקון).

 

[motior]

../images/Emo45.gif מסכים

ההשתתפות שלו צריכה להיות בפרופורציה לכסף שיש לו

 

[gils33]

מוטי - לצורך העניין

יש לו את הסכום הנדרש

 

[motior]

אבל השאלה היא כמה זה בשבילו

באופן יחסי... אם יש לו בדיוק 400 ש"ח, ברור שלא ניקח לו הכל... אולי 40 ש"ח אם יש לו 800 - המצב דומה אם יש לו 4000 אני חושב שהוא צריך לשלם לפחות 200 - ואולי אפילו הכל

 

[gils33]

או קי - תודה

 

[gils33]

בן 11

התגובה כבר ניתנה ואמרנו לו שהוא משלם את הכל. למה אתה חושב שאני צריך לחלוק איתו את הסכום ?

 

[elotan]

כי הוא סה"כ בן 11, זאת הפעם הראשונה שלו

ואתה אוהב אותו. בעבירות חמורות יותר אנשים מבוגרים יותר מקבלים פעם ראשונה עונש על תנאי.

 

[amir_aikido]

הרעיון לחלוק - לעודד יושרה מצידו

מהודעתך נראה שהנזק לא נוצר מהשתוללות חסרת רסן, אלא מטעות בשיקול דעת. טעויות קורות.

אתה רוצה לעודד אותו להמשיך לחסוך - ולא שיחשוב - עדיף לבזבז כי טעויות קורות ואז אאבד את כל החיסכון ואם לא היה לי, ההורים היו משלמים.

הוא היה ישר ודיווח לך על התקלה ועל אשמתו.

לי נראה ש 400 ש"ח עבור ילד קטן, אמור להיות סכום עתק שנצבר בתקופה מאוד ארוכה (חודשים). מכאן המחשבה על לחלוק, נושא המידה, קשור כבר לפיננסים שלכם (גובה דמי הכיס שלו, גודל החסכון, מה הוא עושה כדי לחסוך, ...) אמיר

 

[hirshfe]

יש לי עוד שאלה חשובה

איך ידעת שהדלת נשברה הוא מיזמתו סיפר לכם שכן "הלשין" ורק שהתעמת איתו הוא התוודה? לדעתי אם הוא בא וסיפר ומרגיש רע עם עצמו. מספיק שישתתף בחלק סימלי בלבד.

 

[gils33]

הוא מספיק בוגר וישר

וגם חונך כך שמספרים לנו הכל גם אם זה הדבר הכי נורא בעולם

 

[liza26]

מינימום השתתפות עצמית ../images/Emo13.gif

מהכרותי עם השבדי החתיך הזה אני יודעת שהוא כזה בוגר ואחראי 400 שקל - זה סכום כבד על ילד , כי הוא ילד , גם אם הוא חסך בהחלט יש מקום לוותר לו ולקחת ממנו רק חלק מהסכום משהו בסביבות רבע מהסכום , לא יותר.

 

[אפונה וגבר]

מה שהייתי עושה במקומך,

הוא להגיד לו כך: התיקון עולה 400 ש"ח, איזה חלק מזה אתה לוקח על עצמך ולמה את החלק הזה? וממשיכה משם לפי תשובתו.

 

[gils33]

תודה רבה על התשובה

 

[iris51]

לפני שמאשימים את הילד כדאי לבדוק אם אין פה

רשלנות של מתקין הדלת. שים לב שלפי התקן הישראלי,1099 (זיגוג בבניינים),הזכוכית של הדלת צריכה להיות זכוכית בטיחותית,רצוי זכוכית בטיחותית מחוסמת,שהיא חזקה יותר פי-4 מזכוכית רגילה,בעת שבר היא מתנפצת לפירורים קטנים שאינם גורמים לפציעה. הדלת נמצאת לפי התקן באיזור סכנה,שזה איזור בבניין שקיימת בו סכנה של התנגשות מקרית של בני אדם בשמשה. במקרה שלכם אם הזכוכית נסדקה היא כנראה היתה זכוכית רגילה,זה לא תקני ואולי כדאי לתבוע את מתקין הדלת. גם בהנחה שהזכוכית היתה בטיחותית רבודה ,כלומר 2 זכוכיות רגילות שבניהם מודבק חומר פלסטי,שבעת שבר הזכוכיות נשארות צמודות אליו,גם אותם היה כדאי לחסם. זכוכית מחוסמת מסומנת בהטבעת סימן חיסום באחת מפינותיה .

 

[wranger]

אני חושב שזה מה שאעשה -

כשאני הייתי שובר דברים או גורם נזקים אחרים, ההורים שלי היו מסבירים לי שזה לא בסדר וכו' אבל מעולם לא ביקשו שאשתתף בהוצאות. יום אחד, הייתי אולי בן 17 או 18, פתאום הם כן דרשו שאשתתף. הם אמרו שאני כבר מספיק מבוגר כדי להתמודד עם התוצאות. אז זה שילוב בין העובדה שלא שברתי הרבה דברים (הייתי ילד די חננה) ובין העובדה שההורים שלי די גוננו עלי, אבל למדתי לחשוב שההורים צריכים לקחת אחריות מלאה על הילדים שלהם עד שהם כבר גדולים מספיק כדי להבין ולהתמודד עם זה, או עם חלק מזה, בעצמם. גיל 11 נראה לי בטווח האפור שבין מוקדם מדי למאוחר מדי, אז זה תלוי בו, ורק אתה יודע אם לכאן או לכאן.