עונה
הקטנטונת שלי עדיין לא במצב שניתן לנהל איתה דיון בנושא. אבל זה בהחלט נושא שיש לתת עליו את הדעת. אני חושב שצריך ללכת בשביל ביניים. כלומר, לשתף אותם ולספר להם על בעיות/שאלות/החלטות שיש (פיטורים, מעבר דירה וכדו'), אבל בהחלט לא לספר הכל. אני בהחלט חושב שילדים צריכים להביע את דעתם על מה שקורה בבית, אבל עדיין להסביר להם שאנחנ ומקשיבים להם, אבל לא חייבים להסכים איתם. זה יחנך אותם לדמוקרטיה. ילדים לא חייבים לדעת שההורים במצ ב כלכלי קשה, במיוחד משום שזה יכול לגרום להם לדאגות וחרדות קיומיות. צריך למצוא דרך אחרת לסרב לבקשות שלהם. אני למשל, גיליתי רק לפני שנתיים, כי אבי היה מובטל תקופה של כמה חודשים, כשהייתי ילד, והם הסתירו את זה. אבי היה הולך כל בוקר (שלא היה בראיון עבודה) לשבת בבית משפט ולצפות במשפטים. כך היה רושם שהוא יוצא לעבודה וחוזר מהעבודה. אני חושב שהוריי היו צריכים לספר לי על זה ולא להסתיר. מצד שני, יותר מדי מידע ויכולת החלטה שיש לילדים לא נראית לי דרך תקינה. יש לי חבר שהוריו עד היום (בגיל 33) הוריו מתייעצים איתו על כל פסיק, ולא יכולים לקבל החלטה בלעדיו. כמו-כן, יצאתי פעם עם מישהי, שהיא הייתה ילדה דמוקרטית. כלומר, הוריה העמידו בפני אחיה ואחיותיה להצבעה האם הם רוצים עוד אח/אחות, וזאת משום שהם היו חלוקים בניהם.
