שאלה מוזרה על שמיעה אבסולוטית....

[ערש ברדש]

שאלה מוזרה על שמיעה אבסולוטית....

אני רואה פה הרבה אנשים שמתענינים בנושא, בין אם בדרך לפיתוח השמיעה שלהם ובין אם סתם לידע כללי... תמיד נראה כאילו שמיעה אבסולוטית היא גן העדן למוסיקאים... אני אישית לא מבין כל כך מה העניין. פרט למוסיקה הטונאלית, (שבה הדיוק בזיהוי מרווחים הוא חלק חשוב מאוד גם בהאזנה וגם בביצוע והלחנה) שמיעה אבסולוטית היא פשוט פגם פיסיולוגי, סוג של רגישות יתר לניואנסים עדינים אשר בפי הקלאסיקאנים נקראים "זיופים". חישבו על סוגים שונים של מוסיקה, למשל א-טונאלית, או מוסיקה עם כמה מרכזים טונאלים שונים (שאפילו יהיו מכוונים שונה). למשל מוסיקה שעיקרה דווקא הגוון ולא הטון, כל אלו חורגים הרבה מעבר לתפקוד ה"אבסולוטי" אשר אולי מרשים מאוד במשחקי ניחוש צלילים או סולפז', אבל ברובו הוא מקטין דווקא את ההיקף המוסיקלי של אדם מסויים שניחן בכישרון כזה. לא מצאתי עוד טעם להאמין שזיהוי שמי (דהיינו היכולת לזהות את הצליל הנשמע עם אחד מ12 האפשרויות הקבועות מראש) של הצלילים עשה את מנגינותיו של מישהו נעימות או מענגות יותר... אולי רק יותר "סטאנדרטיות"... בכל מקרה, אני לא יודע כמה האנשים פה מתענינים במוסיקה נטולת פונקציונלית הרמונית אבל לדעתי השמיעה שאינה "דורשנית", הפתוחה, החופשיה ממסגרות תרבותיות ופיסיולוגיות היא דווקא האוזן הנחשקת בעיני...

 

[RotemAss]

לא רק,

אלא ששמיעה אבסולוטית גם יכולה להיות כאב ראש אמיתי. כל פעם שכלי לא מכוון או שהיצירה מנוגנת בטרנספוזיצה ולא בסולם המקורי זה מוציא אבסולוטים מדעתם. אבסולוט הוא לא בהכרח מוסיקאי טוב, וגאון מוסיקלי לא צריך להיות אבסולוט. זה יכול להיות שימושי, אבל לא משפיע על, ואולי לפעמים מפריע ליכולת המוסיקלית שקשורה לשמיעה יחסית, זיכרון שמיעתי, טעם במוסיקה, חוש קצב ועוד מיליון דברים שבונים מוסיקאי טוב.

 

[orbiti]

לא נראה לי שזה קשור

לא ידוע לי על קשר ספציפי בין שמיעה אבסולוטית למנגינות נעימות יותר, סטנדרטיות וכד'. לשלמה גרוניך, למשל, יש שמיעה אבסולוטית, והוא בהחלט לא מלחין שהייתי מגדיר אותו כנוטה לנעימות או לסטנדרטיות, ובין היצירות שלו אפשר למצוא גם יצירות א-טונאליות ('לונה פארק', למשל). צריך לבדוק גם לגבי מלחיני העבר הגדולים, אבל אני לא לגמרי בטוח שמלחינים כמו בארטוק (שהשתמש לא מעט בפולי טונאליות), או שנברג (שהמציא את שיטת 12 הטונים, וגם לפני זה כתב יצירות מרתקות בעלי טונאליות לא ברורה) ואפילו דביסי לא היו בעלי שמיעה שמיעה אבסולוטית. אני חושב שאם מוסיקאי הוא מוגבל ביכולת התפיסה המוסיקלית שלו, אז הוא פשוט כזה, בלי קשר לאם יש לו שמיעה אבסולוטית או לא. אגב - ההגדרה שלך לבעל שמיעה אבסולוטית לא כ"כ נכונה. רגישות לזיופים היא דבר שקשור יותר לשמיעה יחסית מאשר לאבסולוטית. כלומר - בעל שמיעה אבסולוטית אולי יכול להגיד לך אם הדו ששרת קצת יותר גבוה או נמוך, אבל תחושת הזיוף מגיעה מיחס בין התו המנוגן לשאר התווים המנוגנים ביצירה, וזו כבר רגישות אחרת לגמרי. אני מכיר בעלי שמיעה אבסולוטית שלא רגישים כ"כ לזיופים, לעומת אנשים חסרי שמיעה אבסולוטית שרגישים לזה מאד.

 

[ronentat]

אפשר (ואולי צריך) להתפלסף על כך

ימים ארוכים אבל האמת היא שאני לא מכיר מוזיקאי בעל שמיעה אבסולוטית שיגיד עם יד על הלב שהיה רוצה להיפטר ממנה. אם יש לך, תהיה מאושר. אפשר לחיות מצוין בלי אבל אין מה לבנות אידיאולוגיה סביב החסרונות - אין בכך ממש.