שאלה מוזרה

[No name for now]

שאלה מוזרה

לאחרונה קראתי את הספר "אשתו של הנוסע בזמן" (מאוד אהבתי) המספר על סיפור אהבה בין גבר לאישה, כשהגבר הוא בעצם נוסע בזמן עכשיו לשאלה: נניח שאבא היה יכול ליסוע בזמן או שאנחנו יכולנו ליסוע בזמן, הייתם רוצים לפגוש את אבא? (הכוונה לאבא בימים שהוא היה חי לא אבא שהיה יכול להיות אם הוא לא היה נהרג) אני מאוד סקרנית להכיר אותו כבוגרת, מצד שני כל הזכרונות והגעגועים... כשהייתי בת 14 או 15 חלמתי שאני פוגשת אותו באיזה יריד או קרקס (הוא הסביר לי שהוא היה במשימה סודית של המשטרה)

 

[הכוכב הרביעי]

טוב אני אנסה...

אבל לא לפני שאני אצהיר שלמיטב היכרותי (הדי מעמיקה, למען האמת) עם תעשיית ההיי-טק ועובדיה, להיות חנון של מדע בדיוני זה כבר מזמן לא אִין. לתשומת ליבך: היום אנשי מחשבים קוראים סיפורים של פרארי על נזירים שמוכרים שווארמה, או להיפך. ולשאלתך: האמת שכן, ומסיבה מאד פשוטה. היום אבא הוא מיתוס. הוא אדם מושלם, חכם מאד, נחמד מאד, רגיש, מתחשב וספונטני (תגידו, לא הגיע הזמן להבהיר לכל העולם בביצת הדייטים שרגיש וספונטני זה תכונות סותרות?), וכמובן ללא חסרונות בכלל. היה יכול להיות מעניין מאד להכיר את האדם שמאחורי המיתוס, לראות אם אני דומה לו כמו שמספרים, לנסות למצוא שפה משותפת, ולראות אם אני מסוגל לקבל אותו גם עם החסרונות שלו. היה מעניין לראות אם אני מסוגל למצוא איתו שפה משותפת, למרות הרקע השונה והציניות שלי (הוא כמובן לא היה ציני. ציניות היא תכונה "רעה"). אה, כן. כמובן לשאול אותו שאלה אחת: למה אדם שנחשב (והוא נחשב) לאינטיליגנטי ובעל יכולת חשיבה ריאלית, שיודע שבעוד שבע שעות בדיוק מתחילה הפסקת האש, לא יכול לשבת בשקט, אלא צריך להתנדב לכבוש עוד פיסטין אחד אחרון(שבמילא יחזור לסורים אחרי שבוע בדיוק)?

 

[No name for now]

אני כ"כ מבינה אותך

אני דוקא זוכרת את אבא שלי כי הייתי די גדולה, אבל לילדים אבא נראה כ"כ עצום, מצד שני בגלל שהייתי גדולה אני גם מתגעגעת אני אפילו מרגישה קצת קנאה כשחברות בנות גילי מספרות על אבא שלהן. אולי הייתי יושבת איתי ומבקשת שימליץ על כמה ספרים מהמדפים שהוא השאיר (אני תולעת ספרים כמוהו) כי הספקתי לקרוא מהם אולי 3 עד היום

 

[הכוכב הרביעי]

זה לא כי הוא נראה עצום

זה בעיקר כי החל מרגע מותו טחנו לי את המח על כמה שהוא היה מושלם. נראה לי שזה מה שקורה בד"כ. לילדים קטנים, בעיקר בסיטואציה כזאת, הזכרונות מתטשטשים עם הגיל, ומתערבים לתוך הסיפורים שמספרים להם, ואז אין בעצם מדד אמיתי ונכון להעריך את האבא. אין להם תמונה אמיתית של יתרונות וחסרונות כמו לכל אדם. יש רק מיתוס - שבו כידוע אסור לפגוע.

 

[No name for now]

מצד שני

היה לי כזה אבא נהדר (יש לי רק זכרון רע אחד ממנו) אולי עדיף להשאיר אותו כזה נהדר

 

[No name for now]

אתה מרגיש שמשווים אתכם?

 

[הכוכב הרביעי]

כבר לא

אבל זה בעיקר כי אני לא מסתובב עם אנשים שהכירו אותו. יכול להיות כמובן שזה להיפך: אני לא מסתובב עם אנשים שהכירו אותו כדי שלא ישוו בינינו. בעצם, הבעיה היא אחרת. תמיד כשמישהו ניסה להשוות בינינו, התברר לי מהר מאד שהוא קודם כל החליט שאנחנו דומים, ואז ניסה להכניס אותי לתוך התבנית שתסתדר לו עם התאוריה. ומכיוון שאני לא ממש נכנס טוב לתבניות שאחרים יוצרים, זה גרם לי די מהר להתרחק מאנשים כאלו, ולהשאר עם אותם אנשים שמקבלים אותי כמו שאני. אבל אני מעריך שזה נכון לכל אחד.

 

[No name for now]

../images/Emo201.gif

לא קל לאף אחד שמשווים אותו במיוחד לאדם שמת אצלינו לא משווים למרות שאני ואחי מאוד דומים לאבא שלנו (אופי ומראה)

 

[No name for now]

דרך אגב

אני ממש לא בקטע של מדע בדיוני, מעניין אותי פחות או יותר כמו היצוא של קזחסטן הכי קרוב שהגעתי לזה זה מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, וזה באמת ז'אנר קצת שונה (אפילו שכחתי להביא מגבת לסרט

)

 

[הכוכב הרביעי]

זאת את שהגדרת את עצמך

במילים "חנונית של מחשבים ומדע בדיוני". אני אין לי מושג איזה חנונית את, אם בכלל

 

[No name for now]

../images/Emo13.gif

אמרת שזה לא כזה כבוד גדול, הגנתי על כבודי

אני חנונית של מחשבים וריקודי עם