שאלה מטרידה

שאלה מטרידה

שלום לכולם. יש לי 3 ילדים שני בנים ובת בגילאים 20 עד 27. הבן האמצעי כשהיה בן 18 חזר בתשובה ועזב את הבית. מאז ראיתי אותו מעט מאוד פעמים. כרגע קצת השלמתי אתו כי הוא נרגע מבחינה דתית. יחד עם זה הוא עדיין בעיניי דתי מידי ואני לא יכולה לסבול אותו את הביגוד שלו (לא קיצוני אבל ארוך) ואת המנהגים שלו. שנים נלחמתי עד שויתרתי. בזמן אחרון קרה וקורה לי לשכוח ממנו. שואלים אותי "כמה ילדים יש לך?" אני עונה "2" ופתאום אני נזכרת שיש לי עוד אחד. או כשאני מדברת אני אומרת "אני גרה עם השני הילדים שלי" ושוכחת לציין שיש עוד אחד. כלי בית, מתנה? אני חושבת רק על השניים. איך יתכן שאמא שוכחת על הקיום של הבן? האם אצלי הכל בסדר או דעתי השתבשה? תודה לתשומת לב
 
היי קלרה!

אני לא חושב שזה מוזר בכלל.
&nbsp
נכון שיש לנו הרגשת מחוייבות בסיסית כלפי משפחתינו הגרעינית אבל לא תמיד כשזה מגיע למקומות כאלה זה מחזיק.
&nbsp
אני מניח שהבן שלך גרם לך המון צער, מאמין עיוור ברבנים שלו, ולא מוכן לנהל איתך דיון ענייני שיתמקד בהוכחות וכד'.
&nbsp
אני גם זוכר כמה צער כבר היה לך מזה...
&nbsp
יש לך לב ענק (אישית לא נעזרתי, אבל מכיר שהרבה כן נעזרו איתך) ואני בטוח שאת לא השתגעת או משהו :)
&nbsp
לילה טוב !
 
תודה לך

כבר יוצאת ותיקה הסבירה לי משהו דומה. באיזה מקום הנשמה החליטה שאני צריכה להתפטר מהצער. כמו בחורה צעירה שעם הזמן שוכחת את אהובה שפגע בה. לכן הזכרון מתשתשת את זכרונותיי. תודה רבה!
 
למעלה