שאלה מן העבר

[פרפרי אהבה]

שאלה מן העבר

בשיטוט בארכיון נתקלתי בשאלה הבאה שעלתה פה לדיון בפורום לפני מספר שנים:
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/610/37087824/משפחה/חמותי_ואני

איך מציבים גבולות לבן/ת משפחה שמגיעים באופן יומיומי בלי לדפוק חשבון ברמה שזה מפריע להתנהלות היומיומית

מעניין לראות אם ואיך הדיעות השתנו ומה הגולשים/ות החדשים/ות יותר חושבים

 

[mykal]

השאלה "איך מציבים גבולות"?

היא שאלה עקרונית המלוה את חיינו כמעט בכל ענין.
לא אתיחס למקרה שהבאת--בגלל כמה סיבות.
1)משום שהוא אכן מתיחס לא לחמות וכלה אלא לגיסים וזו בהחלט
אמורה להיות סאגה אחרת.
2)יש הבדל בין התנהלות של מציאות נורמטיבית, לבין מקרי חירום,
בעיני המקרה שהבאת הוא מקרה חירום.
3)בסיפור ההוא יש הרבה דברים שהיו אמורים להעשות אחרת, אפילו בלי קשר
להצבת גבולות.

מכאן אפנה לענין עצמו--
הבעיה העיקרית בהצבת גבולות--היא הפעם הראשונה שבה לא הצבנו גבול.
כי חשבנו זה חד פעמי ולא יקרה שוב.אז לא--בפעם הראשונה--שמשהו
מרגיש לא נכון, לא במקום, צריך שם באופן מנומס ובדרך נאותה לעצור את הענין.
אז אין עלבון, ואז אין טענה כאילו 'הכלה' או 'החמות' או כל אחד אחר השפיע
והוביל להתנגדות.
אלא בפשטות להגיד לנו כזוג לא מתאים.
או החמות--לנו כמשפחה לא נוח ש....
זה גבול ברור שלא מביא איתו משקעים. ובהחלט גם לא מעליב.

 

[נומלה]

בתחבולות תעשה לך מלחמה

מי שמגיע בלי לדפוק חשבון, אחרי שפעם פעמיים אמרו לו "לנו זה למתאים" והוא (היא) לא התיחס, צריך להסביר לו דרך הרגליים.
"אוי הרגע בדיוק עמדנו לצאת. חבל שלא הודעת"
"סליחה הלכנו לישון, אנחנו הרוגים. תבוא פעם אחרת"
או פשוט לא לפתוח את הדלת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

לא יודעת מה הייתי עושה... אבל הזכרתי לי סיפור מהעבר הרחוק
כשהייתי ילדה, להורים שלי היו חברים שנהגו להגיע בשבת בבוקר (9 בבוקר, 10 בבוקר...) עם ילדיהם ללא שום הודעה מוקדמת. פשוט מגיעים ודופקים על הדלת. ככה כמעט שבוע אחרי שבוע. כל שבת.
ההורים שלי ניסו לרמוז להם בכל מיני דרכים שזה לא ממש מתאים. פעם אחת הם הגיעו כשהיינו באמצע ארוחת הבוקר . כשהם הגיעו, ההורים שלי השאירו אותם לשבת ולחכות לנו בסלון בזמן שאנחנו סיימנו לאכול בנחת את ארוחת הבוקר במטבח... גם אז הם לא הבינו. אני גם זוכרת שבפעם אחת כולנו היינו בשקט ולא פתחנו את הדלת כשהם צלצלו בפעמון

לא כל כך ברור לי אם זה מה שסיים את הפרשה או אם ההורים שלי ניהלו איתם שיחה מפורשת. בכל מקרה, מאז אני לא יכולה לסבול אנשים שמגיעים אלי בלי שום הודעה מוקדמת.
לשמחתי הרבה במשפחה שלי אין אנשים שמגיעים ככה באופן יומיומי.