שאלה מעניינת לכולם..

[קפה על הבקר]

שאלה מעניינת לכולם..

בשלבים של ירידה במשקל,יש כל מיני תגובות(שמעידות על בעל התגובה כמובן..)
מה היתה המחמאה הכי ' נחסית ' שקיבלתם ומה המחמאה הכי שווה ??
המחמאה הכי איחסית היתה ממישהי שמכירה אותי טוב ואחרי איזה 20 ק"ג ירידה ראתה אותי ולא אמרה כלום. אין תגובה.כששאלתי אותה אם היא רואה עליי שירדתי היא אמרה לי :-"אה,כן,בטח שאני רואה ,אני מה זה לא פרית.. אני חושבת על זה ולא אומרת לך כלום.."
והמחמאה הכי כייפית (שזה בעצם נורא חשוב מי אומר את הדברים)היתה ממישהי שנורא פירגנה וראיתי שהיא שמחה באמת.

 

[קפה על הבקר]

איך החמיאו לכם בתהליך,ומה הרגשתם??

 

[איילה סליי]

עונה

לא נתנו לי מחמאה נחסית, אבלן המשפחה של בעלי לא אמרו לי חצי מילה על הירידה (35 ק"ג זה לא משהו שאפשר לפספס...)
המחמאה הכי כייפית היא דווקא ממישהי שאני לא בקשר רציף איתה, ראתה אותי בבית קפה אחרי הרבה זמן שלא נפגשנו, התיישבה ודיברנו כמה דקות. אחר כך קמתי להיפרד ממנה והיא הסתכלה עליי עם פרצוף מופתע ואמרה "מה זה?! את רזה!!" והתכוונה לזה באמת
אני עדיין לא רזה, רחוקה מזה עוד כמה עשרות ק"ג, אבל המחמאה הגיעה מהלב

 

[קפה על הבקר]

אוי איילה,התבלבלתי ושלחתי לך תגובה במסר

במקום בפורום.לא נורא,אני עדיין עומדת מאחורי הבדיחה שכתבתי לך..

 

[איילה סליי]

הרסת אותי מצחוק!!

הגבתי במסר

 

[ורד1000]

מחמאות

אחרי 20 קילו פחות מבסוטה עד הגג פגשה אותי שכה יאו רזית קצת לא? פאקינג 20 קילו קצת?!עשיתי ניתוח שקלתי 97 קילו ראתה אותי 77 קילו אמרה קצת חחח

 

[קפה על הבקר]

77 זה נראית ממש טוב.את ממשיכה לרדת?

 

[טליוגם]

חחחח תגובות של אנשים

תגובה הכי לא מפרגנת היתה״ הכל בסדר?! רזית נורא!!!!״ושאר העולם ״וואווו את מיראת נהדר! איך?! כל הכבוד!!!!!״ המצחיק שכרגע אני בחודש שביעי ומי שלא יודע שאני בהריון מחמיא לי שזריתי ותקוע על הבטן עהבהלם! כאילו איך הבטן נשארה או איך כל השומן מהפנים והצוואר ירד לה לבטן

 

[קפה על הבקר]

השלב הבא זה שיגידו

שאת מרזה בהריונות..

 

[אופירA]

אוי, המחמאות!

היו אינסוף. מכל הלב באמיתי. זה היה כל כך טוב, הלב האמיתי הזה!
הרחיבו את הלב, ובעיקר את הנשמה.
אנשים התלהבו, שמחו, ביטאו כמה השינוי עצום. זה היה אחרי 25 קילו.
אנשים שמחים סביבך ממה שטוב לך. כמה זה טוב.
אח"כ ירדו עוד 8 קילו. אנשים היו בהלם, המומים מהשינוי, ביטאו מכל הלב את ההתפעלות והשמחה שלהם בשמחתי.
לא נתנו לי לעבור ברחוב מרוב התלהבות.
עד היום, אנשים שלא ראו אותי הרבה שנים מתפעלים ומחמיאים.

כשהיו עליות, אנשים פירגנו. אמרו שאני נראית טוב מאוד, או שהתעלמו כדי לא לצער. בשביל מה לצער?
כשהיו שוב ירידות, אנשים פירגנו על כל קילו. עד כדי כך שמו לב!

היו 3 שקינאו עד מוות, ועוד כמה שהעיניים שלהם לא זרחו כשהם החמיאו. קנאה (בסדר, הגיוני לקנא, אבל תקנא עם חיוך, עם הערכה. אין סתירה בין זה לזה! אבל לא היתה להם הזכות לכך, כמו לאחרים, המקסימים...).
אמא שלי לא אמרה מילה... והיא דיברה מאוד לעניין באותה תקופה. טיפוס.
אחותי היחידה התקשתה להחמיא. כשהצליחה - עשתה זאת בלי חיוך על הפנים. קנאה.
עוד מכרה אמרה כך: יש לך עוד 20 קילו להוריד לפי הכללים (שטויות, מאיפה המציאה את זה. פחות 20 קילו הייתי נראית הכי רע בעולם... יש רמות של טמטום שאי אפשר בכלל להתמודד איתן).

3 מתוך אינסוף - אין לזה משמעות בכלל.

 

[שמחה37]

הכי כיף זה המחמאות

שנה ראשונה זו השנה של המחמאות

מה שאני הכי זוכרת זה שהחברה הכי טובה שלי

אמרה לי אחרי ירידה של 18 ק"ג ש-18 ק"ג ירדו לי מהפנים

והמחמאה היותר מרגשת זה מהבן שלי שהיה אז חייל ומגיע הביתה פעם בשבועיים שלושה

ואמר לי כל פעם שאני בא יש לי פחות אמא לחבק

מזל שהלב נשאר ענק

תובנה גדולה שלי היא להנות מהמחמאות הם החיזוקים שלנו לתהליך אני הייתי שומרת אותם בתיק דמיוני

(כמו של דורה) ומוציאה אותן בכל דאון שהיה לי

שמחה

 

[קפה על הבקר]

ראיתי את התמונה שלך בקישור שבחתימה,

אני יכולה להבין על מה את מדברת...