שאלה מעניינת...קשורה בתורשה
זוכרים שעד לפני 3 וחצי שנים הייתי מגמגם קשה מאוד כלומר תקיעות בלתי נסבלות.עברתי תשיטה של ברברה והחל שיפור כל פעם הבנתי עוד פריט של השיטה כלומר בקושי רב הגעתי לשטף היןם .לפני שנה וחצי אבי אמר לי(גם הוא היה מגמגם קשה) שהיום יש לו גימגום קל מאוד ושאיכשהו הוא תפס בטחון בצבא ואז הגימגום אחרי הצבא נעשה לו בינוני המשיכו השנים והיום הוא בן קרוב לחמישים והוא ממש בקושי מגמגם.אז בתחילה שהתגייסתי היה לי קשה נורא היה לי גימגום בינוני שלפעמים נטה לי לבינוני קשה קיצר סיוט לא קטן בהמשך תפסתי יותר ביטחון התחלתי לרכוש ידידות ולא רק חברים מה שהיה לי הכי הרבה חששות לגביו כי בנות זה בנות...טוב כל פעם עוד פריט של השיטה של ברברה נעשה לי ברור כאילו אחרי 3 וחצי שני םסוף סוף נופל המטבע עד שהיום בימים שאני שותק הרבה לפעמים והגימגום אמור להפוך לעל הפנים הוא גימגום קל בינוני ובימים טובים זה גימגום קל .אולם כשאני פונה לאנשים זרים ואני בלחץ יותר קשה לי אבל גם כשאני מגמגם זאת תקיעה של חצי שנייה אין עוד תקיעות של שעות גם אם לפעמים יש די הרבה.האם אבא שלי צדק?האם כמו שכולנו טוענים שיש גן שגורם לגימגום אולי(הרי לא כל הגימגומים זהים) יש הגבלות לכל גן כלומר שיפור עם השנים כמו שהיה אדם איתנו בקורס שהיה מגמגם קשה מאוד והיה לו ביטחון גבוה מאוד מאוד?.כלומר לא נכון להגיד שגימגום תלוי אך ורק בביטחון.יש כאלה שיותר וכאלה שפחות. אולי אני גם כמו אבא שלי "ירפא" מהגימגום עם הזמן?
זוכרים שעד לפני 3 וחצי שנים הייתי מגמגם קשה מאוד כלומר תקיעות בלתי נסבלות.עברתי תשיטה של ברברה והחל שיפור כל פעם הבנתי עוד פריט של השיטה כלומר בקושי רב הגעתי לשטף היןם .לפני שנה וחצי אבי אמר לי(גם הוא היה מגמגם קשה) שהיום יש לו גימגום קל מאוד ושאיכשהו הוא תפס בטחון בצבא ואז הגימגום אחרי הצבא נעשה לו בינוני המשיכו השנים והיום הוא בן קרוב לחמישים והוא ממש בקושי מגמגם.אז בתחילה שהתגייסתי היה לי קשה נורא היה לי גימגום בינוני שלפעמים נטה לי לבינוני קשה קיצר סיוט לא קטן בהמשך תפסתי יותר ביטחון התחלתי לרכוש ידידות ולא רק חברים מה שהיה לי הכי הרבה חששות לגביו כי בנות זה בנות...טוב כל פעם עוד פריט של השיטה של ברברה נעשה לי ברור כאילו אחרי 3 וחצי שני םסוף סוף נופל המטבע עד שהיום בימים שאני שותק הרבה לפעמים והגימגום אמור להפוך לעל הפנים הוא גימגום קל בינוני ובימים טובים זה גימגום קל .אולם כשאני פונה לאנשים זרים ואני בלחץ יותר קשה לי אבל גם כשאני מגמגם זאת תקיעה של חצי שנייה אין עוד תקיעות של שעות גם אם לפעמים יש די הרבה.האם אבא שלי צדק?האם כמו שכולנו טוענים שיש גן שגורם לגימגום אולי(הרי לא כל הגימגומים זהים) יש הגבלות לכל גן כלומר שיפור עם השנים כמו שהיה אדם איתנו בקורס שהיה מגמגם קשה מאוד והיה לו ביטחון גבוה מאוד מאוד?.כלומר לא נכון להגיד שגימגום תלוי אך ורק בביטחון.יש כאלה שיותר וכאלה שפחות. אולי אני גם כמו אבא שלי "ירפא" מהגימגום עם הזמן?