הכבוד - היראה - והקדושה.
אכן, אמרתי משמם של הפוסקים, שמפני יראת הכבוד - לשכינה השרויה בשריד בית המקדש, אין להפנות אליו את הגב. לא דיברתי על קדושה, אבל עכשיו אומר. א. כן. המקום הוא קדוש. מקום השראת השכינה, מקום עבודת הקב"ה - שיבנה במהרה בימינו. ב. ספר תורה הוא דומם, קדוש? - כן. תפילין הן דומם, קדוש? כן. מזוזה היא דומם, קדוש? כן. ומה בכך????? הקדוש והאינו קדוש אינו שייך לסוג הדבר, אם הוא חי, צומח, או דומם. זה תלוי במהות. ומהות הכותל היא קדושה, מהות ספר תורה שנכתב בקדושה היא קדושה. ומהו "אלילי"???? אכן - אלילי = דבר שנוצר לצורך עבודת הקב"ה, ולהעלות חפץ לקדושה או להורידו לחולין, בידינו הוא, כי אותו ס"ת שנכתב שלא בקדושה - אין בו קדושה. האדם מכניס קדושה בספר התורה. סתם קיר אין בו קדושה יהיה עתיק ככל שיהיה, אבל - ועשוי לי - לשמי, מקדש ושכנתי בתוכם, אנחנו בני האדם מקדשים את הדומם, ומעלים אותו לקדושה למען שמו יתברך. גם האוכל אותו אנו אוכלים, ניתן לאכול כבהמה, להאביס את עצמנו לנהנתנות, וניתן להעלות לקדושה את אותו מאכל, שנאכל לכבוד שבת, או לצורך מתן כוח לעבודת הבורא - ואז הרי הוא כקרבן. "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו"...... ברכה והצלחה.