אם היית שואל את פרויד ...
יקירי מן הבגרות בפסיכולוגיה בשנה שעברה
הוא היה טוען שכל ילד בשלב מוקדם בחייו נמשך להורה בין המין השני. תופעה שנקראת "תסביך אדיפוס" על שם המלך אדיפוס שהרג את אביו ונשא את אימו לאשה. בגיל מאוחר יותר (12-14) התסביך הזה מופיע שוב אך מכיוון שהמוסריות בילד כבר התפתחה ומידע כמו "אני נמשכת לאבא שלי: יכול להיות מאוד טראומטי המידע מודחק לתת מודע ויוצא בדרך של "התאהבות" בדמויות מבוגרות כמו מדריכים בתנועת נוער, מורים, חברים של האחים הגדולים וכו'. פרויד טוען שגם בהמשך, כאשר התסביך נפתר והילד כבר לא נמשך להוריו,הילד מחפש בבת זוגתו לחיים מרכיבי אישיות כפי שהיו לאימו והילדה מחפשת את הדומה לאביה. זאת התאוריה של פרויד, שבחלקה אני מסכימה איתה ובחלקה לא.. מבחינתי, היחסים שלי עם הורי הם פשוט שונים. עם אמא שלי אני יכולה לדבר הרבה יותר בחופשיות על רכילות משפחתית, על יחסי מין, על חברית, חברים, בית ספר, חוויות למיניהן ועם אבא שלי אנ ייכולה לעשות "קנוניות" לגבי דברים שאמא "לא צריכה לדעת" (כמו אם אתה אומר לאמא שעשיתי ככה אז אנ יאומרת לה שעשית אחרת...) וגם הוא יותר איש מעשים (הוא זה שמסיע אותי למקומות וזה שעוזר לי לצאת מצרות שאליהן אני נכנסת) אבל אני ממש לא יכולה להגיד שיש לי יחסים "טובים" או "קרובים" יותר לאחד מהם. בנוסף לכך, יש לי כמה חברות שממש שונאות את האבא (מסיבות מוצדקות) והבן היחיד שאני מכירה כל כך טוב בשביל לעמוד על הקשר שלו עם הוריו גם הקשר הטוב שלו עם האמא הוא מחוסר ברירה (כיוון שהאבא גר במדינה אחרת) ואוו זה יצא ארוך.. לפחות התלהבתי מפרויד והזכרתי לעצמי נשכחות