שאלה על אוטודידקטיות

שאלה על אוטודידקטיות

מאז ימי התיכון התעניינתי באוטודידקטיות לאחר שנוכחתי שהתהיה והבהיה במורות הבינוניות (והלא ממש נאות) לא מרחיבה את דעתי במיוחד. בית הספר עצמו היה מגעיל בצורה שלא תיאמן, מעין גוש בטון דוחה שאין בו רגע של שלווה והרהור ומכל מקום מחרישות את אוזניך צעקות אויליות של היצורים הכלואים במתקן, ושמם "תלמידים". כמו כן ספרי הלימוד לא היו מעניינים ובקושי קראתי בהם. הייתי מתעורר רק ערב לפני המבחן ולומד באקסטזה את החומר, ומקבל ציונים סבירים. לאחר מכן הייתי שוכח את מה שלמדתי, ואולי טוב שכך. עם זאת, כנראה בשל קינאה לאלו שמוציאים מאה בכל מבחן, שגיתי בפנטזיות על אוטודידקטיות, בהיותי בטוח שחייבת להיות דרך ללמוד בעצמי דברים. זו אולי אחת הסיבות שהכרתי את הפילוסופיה ונשביתי בקסמיה, משום שהפילוסופיה יכולה להיות מוגדרת כאמצעי שבעזרתו האינטלקט מגיע לכל המדעים. עם זאת לא ראיתי כיצד ניתן ליישם הגדרה זו בפועל וללמוד מדעים ספציפיים באמצעות הפילוסופיה. וכדי לעשות סיפור ארוך קצר, שאלתי היא- אוטודידקטיות, חלום באספמיה? אם לא, כיצד ועם מה?
 
כמוני כמוך...

אני אפרט בשבילך לגבי הפילוסופיה בהמשך. באשר לאוטודידקטיות- גם אני לומדת כאוטודידיקטית, ומאחר ואני יודעת שגם אתה, אולי תספר על קשיים או תצביע על נקודות יותר ברורות וכך יוכלו לעזור לך. חוצמזה, גם השאלות הראשונות והכלליות שלך מעניינות אותי, ויונה או אחרים - אם תוכלו לנסות לענות זה יהיה נפלא.
 
יקירתי שליח

הבעיה היא בהגדרת האוטודידקטיות. הביטוי "לימוד עצמי" אינו אומר הרבה ואף קשור יותר ללימוד של עצמך ולא של חומר לימוד חיצוני. מצד שני ניתן לומר שדווקא לימוד עצמי הוא אפיסטמולוגי ואילו לימוד החוץ הוא אונטולוגי. ולכן כדי ללמוד ביעילות יש להבין את המנגנונים הפסיכולוגיים והגופניים של האדם ושל עצמך בפרט. המאפיין הראשי של הפסיכולוגיה של האדם הוא היעדר אחדות. ברגע אחד הוא רוצה משהו אחד וברגע אחר הוא רוצה משהו אחר. המאפיין הראשי של הגופנית של האדם היא דווקא האחדות. בכל מעשיו הוא שומר על אחדות גופו, מה שיש שקוראים לו "יצר ההישרדות". ולכן על מנת ללמוד ביעילות יש ללמוד בנפרד את מה שמתאים לגוף ללמוד ואת מה שמתאים לנפש ללמוד. מה שמתאים לגוף, אשר שואף לאחדות, יהיה לפיכך מה שראוי ללמוד אותו בעזרת כוח ההדמיה. ומה שמתאים לנפש, אשר שואפת לפיצול, ללמוד יהיה לפיכך מה שראוי ללמוד אותו בעזרת כוח ההבחנה. שני הכוחות הללו, הבחנה והדמיה, הם כוחות הלמידה העומדים לרשותנו. מצד שלישי- ניתן גם לטעון שאין כל למידה, אלא שמדובר בכוחות ביטוי למה שאנו כבר יודעים. מצד רביעי- ברגע שהצלחנו לבטא משהו הוא עשוי להפוך לחלק ממערכת החישה שלנו. משמעות הדבר היא שכדי להבין דבר לעומקו יש לשאוף ולהביא את מערכת הידע המתארת אותו למשהו שניתן לחוש אותו גם בגוף וגם בנפש, כלומר- יש להביא אותו לרמה של ריקוד. ולכן העצה שלי לכל האוטודידקטים ותולעי הספרים למינהם: עיזבו את הספרים והמורים והשיטות והחירטוטים, לכו לרקוד!!!!!!! אתם כבר יודעים מספיק!!! עכשיו לכו לרקוד את זה!!!!!!!!!!!!! הופ הופ הופ לרקוד!!!!!!!!!!!!! לרקוד!!!!!!!!!!!!!!
 
חחחחחחח

זה באמת ענק... אין מה לומר, כשאתה רוצה להיות ענק אתה יודע. אבל מה... אתה בעצמך לא רוקד, אז מה אתה מברבר? נאה דורש נאה מקיים.
 
האוניברסיטה הפתוחה אינה חלום.

ובהרבה מקומות בחו''ל יש גם תוכונים בהתכתבות. יש עוד שיטות לאוטודידקטיה או ללימוד ילדך בעצמך. היה פעם פורום חינוך ביתי וחלופי. החומר הנילווה שלו עדיין ברשת. חפש אותו דרך מנוע חיפוש.
 
עיינתי בפורום

ולא מצאתי שום דבר רלוונטי לנושא. פורום נחמד מאד, ואני תומך ברעיונות האנטי ממסדיים שלו, אבל התרשמתי שהוא עוסק בעיקר בחינוך ילדים קטנים בבית ולא ממש בלימוד עצמי של מבוגרים...
 
מקווה שתמצא מקורות השראה.

אולי יודעים משהו בפורום האוניברסטה הפתוחה בפורטל הזה.
 
אפחד לא יודע כלום

כולם מפוצצים בידע עד להתפקע ולמעשה לא יודעים שום דבר.
 
למעלה