שאלה, על גן, ואם או בלי סייעת
כידוע הבן שלי, בן שלוש וקצת, משולב מלא, בגן פרטי, עם סייעות. הכוונה לשנה הבאה היתה להמשיך באותה מתכונת בגן עירוני. כבר הייתי סגורה על הגן לשנה הבאה אבל אז קרו שני דברים: 1. במכון להתפתחות הילד (ביקור שנתי בשבוע שעבר) הקלינאית המליצה מאד שאני לא אפריד בין הבן לאחותו התאומה, דווקא בגלל הסיפור שלנו (שגם אם אני לא רואה את זה, הנוכחות שלה בכל זאת מקנה לו ביטחון) 2. נכנסתי לגן טרום חובה - חובה וחטפתי הלם. שאני פשוט לא נורמלית, גם לגביו וגם לגבי אחותו - לשלוח אותם לגן שהם יהיו הכי הכי קטנים בו (הם נכנסים למחזור הרישום על יומיים). בקיצור עכשיו אני ב-SHOPING לגן טרום-טרום/טרום, ושיהיה באזור המגורים כדי שהחברות של הבת יהיו בסביבה. אין ספק שכשהורים כמונו מחפשים גננת אנחנו מחפשים מישהי מאד מיוחדת, עם DRIVE פנימי ורצון אמיתי לעשות שינוי. קיבלתי המלצה על גננת נהדרת, שבשתי דקות שיחה הבנתי שהיא אולי נפלאה לכל ילד אחר בשכונה - אבל ממש לא בשביל הבן שלי (היא לא תפריע לסייעת - זה הניסוח הכי קרוב). וזה בסדר ולגיטימי מאד מבחינתי כי אני לא מוכנה להיות "תיק" של אף אחד, אני באמת מחפשת את האחת עם תחושת השליחות. ומצאתי - אבל... היא לא רוצה סייעת בגן, מוכנה להתפשר על יומיים אבל כל השאר - עליה ועל העוזרת. מהשיחה איתה היתה לה כבר התמודדות כזו לפני כמה שנים והיה טוב, והיא באמת נשמעת מאד DEDICATED. מבחינתה, די מהר אחרי תחילת השנה הגן מתחיל לזרום, ואז ילד כזה הופך למטרה. אני יודעת על סיפורים בהם גננות לקחו ילדים כאלו כפרוייקט אישי והצליחו להעמיד אותם על הרגליים. אבל מפחדת נורא, הבן בשום פנים לא יסתדר לבד בגן, חייב פוקוס משמעותי עליו, שלא יתנו לו להעלם עם כדורים בפינה (הגננת הבטיחה שזה לא יקרה). היא נשמעת כל כך מתאימה ועם המון נכונות ורצון, אבל בלי סייעת נשמע לי קצת מטורף, בכל זאת הן רק שתיים על למעלה משלושים ילדים... היא הבטיחה שאם הן ירגישו צורך הן יגידו ונשלב סייעת מלאה בהמשך (וגם אין לי ממש מה להפסיד, כי אחת הסייעות שלי, לצערי הרב מאד, ממילא עוזבת בסוף השנה). אבל זה נשמע כל כך מפחיד, אומנם הילד גבוה, וגם סוף סוף מדבר, אבל הדרך עוד כל כך ארוכה, והוא כל כך לא חברותי, אני מפחדת לסגת לאחור. ועוד דבר - אין לו בעיות התנהגות, והפחד הגדול שלי הוא שהגן, בלי להרגיש, יהפוך לבייביסיטר (כי הוא לא יפריע לאף אחד). ואולי - כן לתפוס אומץ, ולתת לגננת הזדמנות...?
כידוע הבן שלי, בן שלוש וקצת, משולב מלא, בגן פרטי, עם סייעות. הכוונה לשנה הבאה היתה להמשיך באותה מתכונת בגן עירוני. כבר הייתי סגורה על הגן לשנה הבאה אבל אז קרו שני דברים: 1. במכון להתפתחות הילד (ביקור שנתי בשבוע שעבר) הקלינאית המליצה מאד שאני לא אפריד בין הבן לאחותו התאומה, דווקא בגלל הסיפור שלנו (שגם אם אני לא רואה את זה, הנוכחות שלה בכל זאת מקנה לו ביטחון) 2. נכנסתי לגן טרום חובה - חובה וחטפתי הלם. שאני פשוט לא נורמלית, גם לגביו וגם לגבי אחותו - לשלוח אותם לגן שהם יהיו הכי הכי קטנים בו (הם נכנסים למחזור הרישום על יומיים). בקיצור עכשיו אני ב-SHOPING לגן טרום-טרום/טרום, ושיהיה באזור המגורים כדי שהחברות של הבת יהיו בסביבה. אין ספק שכשהורים כמונו מחפשים גננת אנחנו מחפשים מישהי מאד מיוחדת, עם DRIVE פנימי ורצון אמיתי לעשות שינוי. קיבלתי המלצה על גננת נהדרת, שבשתי דקות שיחה הבנתי שהיא אולי נפלאה לכל ילד אחר בשכונה - אבל ממש לא בשביל הבן שלי (היא לא תפריע לסייעת - זה הניסוח הכי קרוב). וזה בסדר ולגיטימי מאד מבחינתי כי אני לא מוכנה להיות "תיק" של אף אחד, אני באמת מחפשת את האחת עם תחושת השליחות. ומצאתי - אבל... היא לא רוצה סייעת בגן, מוכנה להתפשר על יומיים אבל כל השאר - עליה ועל העוזרת. מהשיחה איתה היתה לה כבר התמודדות כזו לפני כמה שנים והיה טוב, והיא באמת נשמעת מאד DEDICATED. מבחינתה, די מהר אחרי תחילת השנה הגן מתחיל לזרום, ואז ילד כזה הופך למטרה. אני יודעת על סיפורים בהם גננות לקחו ילדים כאלו כפרוייקט אישי והצליחו להעמיד אותם על הרגליים. אבל מפחדת נורא, הבן בשום פנים לא יסתדר לבד בגן, חייב פוקוס משמעותי עליו, שלא יתנו לו להעלם עם כדורים בפינה (הגננת הבטיחה שזה לא יקרה). היא נשמעת כל כך מתאימה ועם המון נכונות ורצון, אבל בלי סייעת נשמע לי קצת מטורף, בכל זאת הן רק שתיים על למעלה משלושים ילדים... היא הבטיחה שאם הן ירגישו צורך הן יגידו ונשלב סייעת מלאה בהמשך (וגם אין לי ממש מה להפסיד, כי אחת הסייעות שלי, לצערי הרב מאד, ממילא עוזבת בסוף השנה). אבל זה נשמע כל כך מפחיד, אומנם הילד גבוה, וגם סוף סוף מדבר, אבל הדרך עוד כל כך ארוכה, והוא כל כך לא חברותי, אני מפחדת לסגת לאחור. ועוד דבר - אין לו בעיות התנהגות, והפחד הגדול שלי הוא שהגן, בלי להרגיש, יהפוך לבייביסיטר (כי הוא לא יפריע לאף אחד). ואולי - כן לתפוס אומץ, ולתת לגננת הזדמנות...?