שאלה לחברים הנוצרים לאור תגובתו של צדוק
נכתב על ידי צדוק דנגורי: "בנצרות הגישה היא שחקירה ודרישה במהות האל תביא את האדם להכרה באמת שיהא -עובדת קימו של האל." האם דבר זה נכון הוא? האם אפשרי לחקור ולדרוש במהות האל? כאשר ברור ונהיר (נדמה לי) שאי אפשר לחקור, ואי אפשר לדרוש, שכן אין אפשרות להבין. מה שכן, יש אפשרות להתקרב אליו. ולהידמות לו, ככל שנתקרב אליו בהתנהגותנו, כך אפשר לומר נתקרב לדעת אותו. יצא לי גם לקרוא פסוק שלקוח מספרה של ג'וליאן מנורוויץ' (JULIAN OF NORWICH): "ככל שנעסוק יותר ברזי אלהים ונהפוך בסודותיו, כן נדע פחות". מדי פעם שוחחתי עם יהודים דתיים, אני אומר להם שלדעתי לימוד התורה, הכוונה לחלק הראשון של התנ"ך לא יקדם אותם בדרך לאושר, לאלהים. וזה משום מה? לדעתי התורה היא רוחית, משמע - אלהית. וכמו שאת אלהים לא ניתן להבין ולתפוס על דרך השכל, ולמעשה בכל דרך אחרת, כך גם את התורה. לא ניתן לתפוס ולהבין בדרך של לימוד. אם אדם רוצה כן לדעת ולהבין את הכתוב בתורה? שכתוב הוא במשלים אלגוריים וסמלים? (שוב, לדעתי). צריך להיטהר. להיטהר ולהיטהר עד שמגיע הוא לטוהר המוחלט. ואז הוא מבין, אז הוא קולט. בעצם, אז הוא הופך לתורה בעצמו. שכן אדם שהגיע לטוהר המוחלט, יודע את האמת באופן מוחלט. אז איך מיטהרים? איך גורמים להתנהגותנו להיות יותר דומה להתנהגות ישוע? נדמה לי שהתשובה ברורה למי שקורא בכתבי הקודש. רק שהיישום מתעכב מכיוון שמפסידים אנו בקרב הקשה של הלחימה בגוף שמעוניין לחוות הנאות חושיות. אז לפי דברי צדוק יוצא ששני הגדרותיו לדתות הנצרות והיהדות אומרות ששתי השיטות שגויות (ושוב כמובן – לדעתי) – מה דעתכם?