תגובה
אחד המפורסמים בכופרים האבולוציניסטים (אלדוס האסכלי) מתוך המאמר המפורסם "וידויו של כופר מקצועי" כותב: "אני ובני דורי לא רצינו שלעולם תהיה משמעות, פילוסופיית חוסר המשמעות הייתה עבורנו צורך קיומי כיוון שלעולם בעל משמעות הפריע לחופש שלנו". ע"כ ציטוטו. גם אנשי המדע אינם טוענים שיש להם הוכחה שאכן הכל קרה מאליו. מבלי להיכנס לפרטים, כלל טענת המדענים האתאיסטים הנה שיקום כזה עשוי (או עלול...) היה להיווצר מאליו למרות הסדר שבו, אך אין כל הוכחה שאכן נוצר כך...-ישפוט כל בר דת מה הגיוני יותר- ובקשר למאובנים: תיאוריות אלה מלמדות שצירוף מקרי בלבד של חומרים כימיים ופיזיקאליים גרם תחילה ליצירת תאים פרימיטיביים. שינויים כימיים מקריים בלתי פוסקים באורגניזמים ושינויים סביבתיים עיצבו באופן מתמיד את צורות החיים השונות. יד המקרה בלבד היא שיצרה את המספר העצום של גווני החיים. השתנויות גנטיות עי מוטציות אקראיות בסיוע הבירור הטבעי, שיכללו יותר ויותר את המבנה הפנימי החיצוני של כל יצור בעולם. גורמים אלה עדיין ממשיכים את פעולתם גם היום. לפי תיאוריות אלה, בעוד כמה אלפי דורות, גם אנו נשתנה ונהיה משוכללים ומסובכים יותר או מותאמים לתנאים חדשים אשר יווצרו. המאובנים- כסיוע ההוכחות לאבולוציה מושתתות בעיקר על ממצאי מאובנים בשכבות גיאולוגיות קדומות. ההנחה היא כי היצורים הקדומים יותר, שהינם גם פשוטים יותר, מצויים בשכבות גיאולוגיות יותר קדומות. לטענת המדענים המאובנים הקדומים ביותר היו חד תאיים, אחר הופיעו אצות ופטריות ומרובי תאים פשוטים כמו: ספוגים, מסקרניים, תולעים שטוחות וזרוע רגלים, ולאחריהן רכיבות ופרוקי רגלים. לאחר מכן הופיעו סרטנים, בעלי חוליות ימיים ראשונים וצמחי יבשה. אחריהם חרקים ודו חיים, בתקופה מאוחרת יותר- זוחלים ועופות ולבסוף יונקים. אדריכלי האבולוציה טוענים שמן הנמנע שיימצאו מאובנים קדומים בשכבות צעירות ומאובנים מאוחרים בשכבות עתיקות. כשם ששכבות גיאולוגיות משמשות להערכת גילם של מאובנים, כן משמשים המאובנים לקביעת גילן היחסי של שכבות הסלעים. הגיאולוגים ערכו טפוסי מאובנים מסוימים כמציינים גיאולוגיים של השכבות על פיהם קובעים את גיל השכבה. אלה גם מאמינים שאינדכס בעלי החיים לא השתנה בצורה חדה בסיומה של כל תקופה, אלא המינים השתנו הדרגתית למינים אחרים. לפיכך הצורות הגיאולוגיות מסודרות בשורה מקבילה לצורות שונות של עולם החיים. המציאות כפי שהיא ברם, סקירה של התאמת שכבות גיאולוגיות בכדור הארץ לרצף הגיאוכרונולוגיה מצביעה על חוסר אחידות וסתירות רבות. לא זו בלבד שמעולם לא נמצאו כל השכבות הגיאולוגיות יחד אחת על גבי השנייה, אלא שלעיתים קרובות נמצאו השכבות בסדר הפוך, כמו בגן הלאומי הקרחון במונטנה, בהרי הרוקי הקנדיים, ברכס ההרים האפליצ'יאנים ובאלפים השוויצרים. ממצאים פיזיקאליים ברורים אינם מאשרים תזוזות טקטוניות מאוחרות בשכבות או היפוכן. יש גם שאותה שכבה גיאולוגית מופיעה מספר פעמים ברציפות זו על גבי זו. הבלבול הגדול ביותר נובע ממציאותם של מאובנים מוקדמים ומאוחרים יחד באותן השכבות, כאשר מוצאם מעידנים שונים לחלוטין. העדויות הפיזיקאליות עומדות, אפוא, בסתירה לעדויות המאובנים, אך מעדויות אלה, שאינן נוחות להם, מתעלמים הגיאולוגים. זאת ועוד. עיקרון הקביעה של השכבות הגיאולוגיות מחד והמאובנים מאידך הוא מוזר כשלעצמו. הגיאולוגים והפאליאונתולוגים משתמשים בהיגיון של סיבה ומסובב תלויים זה בזה, כאשר הסיבה תלויה במסובב התלוי באותה הסיבה הנובעת ממנו. שהרי את סדר הופעת היצורים קבעו על פי הימצאם בשכבות הגדירו לפי המאובנים שנמצאו בהן.
