שאלה על השתייכות חברתית לפי אדלר

[rinaca]

שאלה על השתייכות חברתית לפי אדלר

ממה שאני מבינה אדלר אומר שאדם שואף להשתייכות חברתית. זו מטרת העל של כולנו. כך שילדים תמיד ישאפו להשתייך לתא החברתי הבסיסי - המשפחה - אבא, אמא, אחים וכן הלאה, אח"כ לתא החברתי המשני חברים, גן/בי"ס. כשמתבגרים רוצים גם להשתייך למדינה ואח"כ גם למין האנושי. בספרו של דרייקורס יסודות הפסיכולוגיה האדלריאנית הוא אומר שישנם רבים שהשתייכותם החברתית שטחית אך הינם כביכול מצליחים ומסביר זאת בכך שהקשר החברתי מעולם לא עמד במבחן. שפשוט היה לאדם מזל ולא נתקל במצבים קשים בחיים, כמו תלמיד שהצליח להתחמק ממבחן שוב ושוב. כך שהאם הוא בעצם אומר שאם לאדם אין תחושה של השתייכות חברתית הוא תמיד יסבול מרגשי נחיתות והוא מסביר את זה בכך שבילדות הוא לא למד להתגבר על רגשי הנחיתות הללו וזה בעצם מנע ממנו להרגיש שייך חברתית? הרי לכולם יש רגשי נחיתות כילדים נכון? אם הורינו היו שם וטיפחו אותנו, לימדו אותנו שאנחנו אהובים ושייכים רגשי הנחיתות הללו מצטמצמים למינימום, ותמיד הם איכשהו יצוצו כי אנו בני אדם. אך אנחנו נלמד איך והיכן אנחנו משתייכים ונשיג את מטרתנו. אם הבנתי זאת נכון השאלה הבאה שלי היא מה קורה עם אדם מבוגר (בן 51) שאינו מרגיש שייכות חברתית ויש לו הרבה רגשי נחיתות. הוא מרגיש שהוא אבא לא מספיק טוב, בעל לא מספיק טוב, עובד די טוב אך אין לו חברים והוא בודד חברתית. אדם זה תולה את האשם בנסיבות, במקום בו הוא חי, באנשים אחרים (המקום הזה מטורף, כולם פה משוגעים, אני עובד קשה אין לי כח להיות עם הילדים). מה יכול לעזור לאדם כזה (חוץ מאשר טיפול פסיכולוגי כמובן), הרבה חיזוקים חיובים? איך אפשר ללמד אותו שהוא כן טוב מספיק? איך ללמד אותו להשתייך? או שאי אפשר ללמד אדם כזה ללא התערבות איש מקצוע?

 

[עינת גבע]

התנהגות חברתית היא מטרתית

רינה יקרה, האם האדם רוצה עזרה? התנהגותם של בני אדם היא מטרתית. בני אדם אינם פועלים בחלל, הם פועלים בשדה חברתי. לכל התנהגות יש מטרות. האדם משיג דרך עמדותיו, מחשבותיו והתנהלותו רווחים. (בעיקר רווחים חברתיים: כמו דואגים לו, מרחמים עליו, מקשיבים לו, עושים לו הנחות, לוקחים במקומו אחריות וכו'). מבחינתו הסובייקטיבית הבלתי מודעת דרכו נושאת פרי ועל כן הוא דבק בה. כל עוד שהרווחים הפסיכולוגיים (שבדרך כלל אינם מודעים )עולים על המחירים האדם הבוגר ימשיך לדבוק בעקביות ובאדיקות בדרכו. בברכה, עינת גבע .

 

[rinaca]

מטרה/רווח של דעות והתפרצות כעס

עינת יקרה, מאד מאד מעניין מה שאת אומרת. אני יכולה להבין התפרצות של ילד, המטרה היא קודם כל לפרוק מתח, כנראה, וגם לנסות להשיג את שלו - שליטה, משמעות, השפעה אולי אפילו תשומת לב. לילד עדיין אין עמדות נכון? באיזה גיל אדם מגבש עמדות? אדם מבוגר, שהעמדות שלו היא שכולם מפגרים, הכל מסביב מטומטם, העולם אכזרי, אנשים אינם נאמנים, הם תמיד יבגדו, לא תהיה לי עבודה, מה הוא מרויח? קשה לי לראות את הרווח כי האדם מוצא עצמו נלחם כל הזמן, אינו מוצא יותר מדי אנשים שחושבים אותו דבר, הוא לא מרגיש חופשי לחלוק את עמדותיו עם יותר מדי אנשים, הזוגיות שלו נובלת (עוד משהו להתלונן עליו והוכחה נוספת שאי אפשר לסמוך על אנשים והעולם אכזר). מה הרוח בהתנהגות כזו? איזה פרי נושאת התנהגות כזו? אין מי שידאג לו, הוא מרגיש מתוסכל, לבד, עובד קשה, מצבי רוח, קשיי שינה, מתח מתמיד. אני לא מצליחה למצוא את הרווח בהתנהגות כזו ובהתעקשות על עמדות אלה. כמו כן שאלה נוספת שאני תוהה בה לגבי פסיכולוגיה אדלריאנית, האם לפי עקרונות אלה יש מקום לדיאגנוזות של הפרעות אישיות או שלפי אדלר הכל מוסבר באמצעות השתייכות חברתית ואחריות אישית? תודה על תשובותיך, מאד מאד מעניין לי לקרוא. רינה

 

[rinaca]

אז מה מטרת התפרצות?

הבעת כאב? להראות לכולם כמה האדם כואב? להשיג את שלו בכוח?

 

[עינת גבע]

" כי בחיים הכל יחסים..."

שלום רב רינה, לילדים מגיל צעיר מאוד יש עמדות - אלה הם המחשבות שמניעות אותם לפעולה. החשיבה מתפתחת(ראי פיאג'ה). מתחילה מחשיבה מוחשית ומתפתחת לחשיבה מופשטת. העמדות מתפתחות בהתאם ליכולת החשיבה. אוסיף ואומר תינוקות מפתחים עמדות ( לעצמם, לאחרים ולחיים) על פי תחושות ורגשות. למשל, אני מרגיש כאב בטן מטרתי להפיג את הכאב. איני יכול לבד. אני בוכה. המטרה שלי להזעיק מטפל. הילד למד שבכי מביא דמות מסייעת שעוזרת לו להפיג את הכאב (מאכילה),את אי הנוחות (מחליפה טיטול) וכיו"ב. אגב, נמצא שתינוקות להורים חרשים לא בוכים. מניסיונם לבכי אין משמעות. הם מוצאים דרכים אחרות כגון: תנועות גוף על מנת להזמין דמות מיטיבה. דרייקורס מצא וגרס שילדים עד גיל 10 מוצאים 4 אסטראטגיות מוטעות כדי להרגיש שייכות- להרגיש בעלי ערך- שווים, משמעותיים - חשובים ומועילים - נחוצים. 1. מטרה להשיג תשומת לב. .2. מטרה להשיג מידה של כוח ושליטה. 3. מטרה נקמה. 4. הפגנת חוסר יכולת. תוכלי לקרוא עליהן בהרחבה בספרו :" התמודדות עם התנהגות בלתי נאותה של ילדים" - "מדריך להורים". בקרב מבוגרים המטרות מורכבות יותר. המטרה של המבוגר אותו תיארת היא להשיג מידה של עליונות. וליתר דיוק, עליונות מוסרית. ברגע שאני מספר לעצמי ולאחרים שכולם מפגרים וכו' אני בעצם מעלה את עצמי לדרגת אדם חכם, נבון, טוב נאמן. אנשים שנוטים לבקר את כל העולם ואשתו כפי שאת מתארת מפצים את עצמם על רגשי הנחיתות שלהם בפיצוי יתר ובמקום להרגיש עצמם שווים (כמו בעלי תחושת השייכות המאוזנת ) הם מרגישים שהם יותר... נכון, הם משלמים מחיר כבד (כפי שתיארת) יחד עם זאת הם גם מרוויחים תחושת עליונות עליה אינם מוכנים לוותר. בקשר לשאלתך האחרונה מזמינה אותך לקרוא את הספר שכתב פרפ' רודולף דרייקורס :" פסיכודינמיקה פסיכותרפיה וייעוץ" לקט מאמרים. בברכת המשיכי לקרוא, לחשוב, להפרות ולאתגר עינת גבע

 

[rinaca]

נשמע בהחלט הגיוני

תודה עינת, בהחלט מסתדר לי עם תחושת ניחיתות ונסיון לפצות, במיוחד כשהמבוגר שתיארתי הוא הילד הקטן במשפחה (7 שנים קטן מאחותו). ממשיכה לקרוא, הפילוסופיה האדלריאנית ממש תפסה אותי.

 

[עינת גבע]

" הכול יכול להיות גם אחרת" ...

שלום רב רינה, אני שמחה. לתאוריה האדלריאנית 3 רבדים: הרובד הפילוסופי - התשתית הרעיונית. הרובד הפסיכולוגי - הנפשי- רגשי. והרובד היישומי - מעשי- חינוכי. המישור המעשי נגזר מהיסודות הרעיוניים. הבנת הפילוסופיה היא המפתח לשינוי אישי מיטיב שמקרין כמו מעגלים במים לכל מעגלי השייכות המקיפים את הפרט. בתחילת דרכו דיבר אדלר על נחיתות אברים. כולנו נולדים חשופים, תלויים וחסרי אונים, היצור האנושי (בניגוד לבעלי חיים אחרים בטבע) זקוק לבני אדם אחרים על מנת להתקיים ולשרוד. לכן, הזיקה החברתית - הקשר עם בני אדם כל כך משמעותי. נחיתות ראשונית זו אינה מסמנת בהכרח התפתחותה של תחושת נחיתות. תחושת נחיתות תתפתח בשדה החברתי. היא תלויה בתהליכי חברות כלומר במערכות יחסי הגומלין עם בני אדם ( בשלב ראשון עם הדמויות המשמעותיות המלוות - ההורים) תינוק אשר הוריו נענים לצרכים הפיזיים והפסיכולגיים שלו - לשייכות- קשובים לו, מבינים אותו, מתיחסים אליו ברכות באמפאטיה, בכבוד ובשוויון ערך הוא ילד שיסיק שהעולם הוא מקום בטוח, ילד כזה ירגיש שייך ונטייתו הטבעית תהיה לשתף פעולה. לעומתו תינוק- פעוט שצרכיו הבסיסיים הראשוניים לא יענו, יסיק שהעולם הוא מקום אכזר, צריך להיזהר ולחשוד באנשים, ילד כזה יחוש שאינו שייך, ויגיב כמו שמגיב אדם שהחמצן לא מסופק לראותיו - בוויברציות- בהתנהגות מפריעה. מטרת שני הילדים היא להרגיש שייך. כל ילד חווה חוויות חברתיות, קורא את המפה וחושב (באופן לא מודע ובהתאם ליכולתו) איך שווה לי וכדאי לי להתנהג כאן כדי להרגיש שייך - כדי להרגיש נוח ובטוח. זו הנקודה אשר בדרך כלל היחסים מתחילים להסתבך. הילד טועה, הוא צופה מעולה ופרשן סובייקטיבי. ההורים מסיקים בטעות שהתנהגותו היא נגדם, כשבעצם הילד פועל בעד עצמו ( להרגיש קיים, חשוב ורצוי). פרשנות זו סוחפת את המערכת למעגל של פעולות תגמול : ביקורת, עונשים, הטפות מוסר. המערכת נקלעת למערבולת, למעגל הפועל כמו כדור שלג. כאן צריך לעצור. מי? המבוגר האחראי. למה? כי הילדים הם עקביים יש להם תכונה מופלאה הם פועלים בדרך שמניבה התיחסות. ו... לחשוב, ו...ליזום. ליזום התיחסות שתעזור לילד לשנות את המטרה המוטעית שלו לשייכות ולעלות על דרך המלך על מסלול חיובי לשייכות. ככל שהחודשים והשנים נוקפות והילד מתאמן בהתנהגות מפריעה, היא הופכת לדפוס שלו, לתכונה שלו. לפעמים רגשי הנחיתות עלולים להפוך לתסביך נחיתות. בשלבי ההתפתחות הראשונים קל לעזור לילד לעשות את השינוי - דרכים מעצימות שמעניקות לו תחושת ערך, משמעות ומועילות עושות פלאים. שנות אימון ארוכות בתפישות מוטעות משתרשות ומרעילות את הנפש ( כמו שכתבת התפישה שכולם מפגרים... ...) ואז קשה יותר לעקור אותם ולהשריש דעות חיוביות במקומן שיזינו את הנפש ויתרמו לרווחה ולבריאות נפשית. רינה יקרה, שאלות נוספות יתקבלו בשמחה ובעצם, לא שאלת אני התלהבתי והסברתי להשתמע עינת גבע, מורה במדרשה להכשרת מנחי קבוצות בתחום המשפחה במכון אדלר. " הכול יכול להיות גם אחרת"

 

[rinaca]

מעניין מאד עדיין מעכלת

עינת יקרה, המון תודה על ההסבר המעמיק. כבר אמרתי לך את צריכה להוציא ספר

אני מבינה את הרובד הראשון, במיוחד שקראתי קצת על הפילוסופיה האדלריאנית. לא כל כך מבינה את שני הרבדים הנוספים. הייתי מאד שמחה אם היית יכולה לתאר בדוגמאות איך זה מתבטא באופן מעשי? שאלה נוספת לי אליך. כשאדם מבוגר מתנהג במידה מסויימת כילד, משתולל, צועק, דורש את שלו. האם לפי הגישה האדלריאנית מתייחסים באותן שיטות? לא קראתי על חינוך לבני עשרה, כי הילדות שלי עוד קטנות, אני משערת שישנם מרכיבים נוספים. בגדול כפי שאני מבינה הגישה היא 1) להבין מה המטרה אותה מנסה האדם להשיג בהתנהגתו/תגובתו? (חשיבות עצמית למשל אם כולם מפגרים יוצא שאני בסדר, דרישה לדברים מסויימים כמו סדר ונקיון אולי נסיון לשליטה) 2) לתת חיזוקים חיובים על מה שכן טוב, במיוחד לא ברגעי הדרמה וברגעי הדרמה לתת אפשרויות. בקטע הזה לא ברור לי מה עושים עם מבוגרים? לתת אופציות? אם אתה רוצה לצעוק תלך לחדר שלך או שאני אצא מהחדר? זה הרי לא אפשרי.

 

[עינת גבע]

חשיבה----)רגש----)תגובה

רינה יקרה, שני הרבדים הראשונים נגזרים מהרובד הראשון. למשל, השקפת עולם הורית: אני רוצה שהילד שלי יהיה מאושר. רובד שני: פסיכולוגי: אני ההורה לא יכול לשאת את התסכול של ילדיי. רובד שלישי מעשי :אני אעשה כל מה שהוא רוצה, בסופו של יום הוא יידע להעריך אותי. ( ואז אני מפנק) פילוסופיה : האדם אדון לגורלו. רובד פסיכולוגי: בני אדם זקוקים להרגיש מידה של שליטה על חייהם . רובד חינוכי - מעשי: נאפשר לילד אפשרויות בחירה, נדבר איתו בשפה של בחירה. בעצם, אנחנו מונעים (התנהגות)באמצעות רגשותינו (נפש). מאחר שאנחנו חשים את מה שאנחנו חושבים (פילוסופיית חיים) ופעולותינו הן פועל יוצא של רגשותינו יש מעגל שמתחיל בחשיבה (פילוסופיה) -----) רגש (פסיכולוגי) -----) פעולה.(יישום). האם אני מובנת יותר? עינת גבע.

 

[rinaca]

תודה רבה על ההבהרה עינת

עכשיו יותר ברור לי תודה רבה

 

[rinaca]

שאלה נוספת על הפרעות אישיות?

בנוסף רציתי לשאול מה אומרת הגישה האדלריאנית על הפרעות אישיות, כגון הפרעה כפייתית אובססיבית או גבולית? האם האבחונים הללו תופסים? איך מתמודדים עם אנשים מבוגרים כפייתים לפי הגישה האדלריאנית? תודה מראש

 

[עינת גבע]

פסיכופתולוגיה....

רינה, כאן את נכנסת לתחום הפסיכופתולוגיה. אדלר דיבר, כתב, התיחס וטיפל על פי גישתו גם בהפרעות אישיות. בקרב מבוגרים האבחון הוא שונה ודרכי ההתערבות שונות. במכון אדלר יש מסלול הכשרה אנשי מקצוע בתחום הפסיכותראפיה האדלריאנית ובטיפול משפחתי. זו עבודה לאנשי מקצוע מתחום הטיפול. נכון, אדלר יצר תאוריה שמתיחסת למטרות כבסיס למוטיבציה והתנהגות. מתקופת הילדות מטרות מתוות כיוון לפעולות האדם. אצל ילדים כל התנהגות בלתי נאותה מצביעה על טעות במאמצים למצוא מקום בתוך המשפחה, תחושת ערך, משמעות וחשיבות. ילדים שלא מצליחים למצוא מקום בדרכים נאותות פונים בייאושם להתנהגויות מפריעות ובלבד לקבל את החמצן הדרוש להם יחס. הרגשת השייכות נרכשת בתוך תהליכים חברתיים(בתחילת הדרך, במשפחה) . תקופת הילדות היא תקופה אידיאלית לפיתוח תחושה חברתית. הילד עוד לא קיבע עצמו בעמדות והשקפות עולם, הוא עדיין רך וגמיש. ככל שהוא מתנסה מוקדם יותר ביחסים הרמוניים הכוללים התחשבות, אהדה, שיתוף פעולה, כבוד ושוויון ערך כן גדלה הסבירות שהוא יגבש לעצמו השקפת עולם סובייקטיבית התואמת לתחושת שייכות טובה הכוללת את השאיפה לתרום ולהועיל לחברה. קל יותר לעזור לילד לעצב השקפת עולם ומטרות מאשר של מבוגר. מבוגרים גיבשו אמונות, פתחו השקפות עולם, העמיקו והתאמנו בדפוסי חשיבה והתנהגות ובמידה מסוימת התקבעו. המערכת הסובייקטיבית נוקשה יותר. יחד עם זאת, האדלריאנים מאמינים שאפשר להרחיב את התחושה החברתית בכל גיל. מטרת הפסיכותרפיה היא לעזור לפונה להבין את עצמו, את הגישות שעיצב בחיים, את הדרך המוטעית בה בחר אותם בהיותו צעיר וחסר כלים, להרחיב את זוויות ההתבוננות שלו ועל ידי כך להרחיב את התחושה החברתית שלו אשר משמעותה היא שינוי בהתייחסות לחיים ובדרכי הפעולה הנבחרות - כלומר הזדמנות להחליט ולבחור דרכי פעולה חדשים, מעודכנים המאפשרים חיים ברווחה נפשית גדולה יותר. אצל ילדים כזכור זיהה דרייקורס 4 מטרות(אסטרטגיות מוטעות בדרך לשייכות ). כאמור, מתן הזדמנויות למועילות ותרומה , הכרה והערכה הם הדרך לאפשר לילדים תחושת ערך, משמעות, וחשיבות. החתירה לתרומה שונה מהשאיפה ליוקרה או לסטטוס מיוחד . מדוע אם כך, ישאף האדם לתשומת לב, לכוח או ליוקרה, אם התרומה היא בעלת ערך כה רב, לפרט ולחברה? מנקודת מבט אדלריאנית אנשים שואפים לעליונות או לייחוד כדי להתגבר על הערכה עצמית נמוכה ועל רגשי נחיתות. כתוצאה מחינוך מוטעה בילדות אנשים רבים גדלים כשהם משוכנעים שאינם מספיק טובים, ושהם נחותים . רגשי נחיתות מבטאים "תחושה" מוטעית הנובעת מחוויות מייאשות. אדלר ציין ששני סוגי חוויות ילדות עלולים במיוחד לגרום לרגשי נחיתות. האחד הינו פינוק והגנת יתר והשני הוא הילד המוזנח והדחוי. (אגב, שנים רבות עבדתי עם קבוצות של אסירים ואכן, נוכחתי שבתי הכלא מלאים בשני המאפיינים :"ילדים מפונקים" , ו"ילדים מוזנחים" .) שתי התיחסויות אלה מטפחות רגשי נחיתות. והתוצאה של שניהם היא התפתחות של סימפטומים - התנהגויות מפריעות. וכאן מגיעה הרצף - עד כמה מתפתחת אישיות מפריעה, לאישיות עם הפרעה. ילדים מנסים להתגבר על תחושת הנחיתות בדרכים שונות. ברוב המקרים המטרות הן השגת תשומת לב או כוח אם ילד לא מרגיש שווה, הוא ינסה להיות "מיוחד" באופן כלשהוא. ילדים שואפים להיות ייחודיים ומיוחדים ונקלעים לייאוש.כי לא הצליחו לכבוש לעצמם מקום באמצעות תשומת לב או כוח. ילד שנפגע עמוקות עלול לחפש מקום דרך נקמה. הוא אינו מאמין עוד בסיכוייו להיות מקובל ורצוי . לכן הוא מאמץ לו אמצעים קיצוניים כדי להפגין את חשיבותו. כאשר גם מטרה זו נכשלת הילד מאמץ מטרה רביעית: ייאוש= נסיגה מלאה = מצב של "תסביך " נחיתות". המשך יבוא.... עינת גבע

 

[עינת גבע]

המשך פסיכופתולוגיה...

מבוגרים משתמשים בשיטות מורכבות להשגת עליונות, אך כמו ילדים גם הם יכולים לנסות דרכים "מועילות" או "בלתי מועילות". אדלר טבע את המונח סגנון חיים. מונח המקביל לאישיות (בתאוריות אחרות) סגנון החיים של מבוגר מגובש, מעוצב, מתוחכם ומגוון יותר מאשר בקרב ילדים. משמעות הדבר שסגנון חייו מאפשר לאדם המבוגר ססגוניות, ורב גוניות של פעולות ומטרות לטווח קצר. לכן, אצל מבוגרים אין מבחינים בברור בארבע המטרות המוטעות , כפי שתארו על ידי דרייקורס בקרב ילדים. אדלר ראה כל בעיה של אי הסתגלות כחסר בתחושה חברתית. נוירוזה, פסיכוזה, עבריינות, אובססיביות, כפייתיות וכן הפרעות פסיכולוגיות נוספות, כמשקפות את חתירתו של האדם למעמד מיוחד שמקורו ברגשי נחיתות עמוקים. המטרה של כל ייעוץ, פסיכותרפיה וחינוך אדלריאניים היא לעזור לאדם לנסח, להגדיר ולכוון את מטרותיו ואת אמונותיו מחדש כדי להיפרד מרגשי הנחיתות ולהעלות את רגש השייכות והתחושה החברתית. העבודה הטיפולית נעשית בדרכים מגוונות, המטפל האדלריאני המקצועי והמיומן עוזר לפונה לעזרה דרך העלאת זיכרונות מוקדמים ואינפורמציה על המערך המשפחתי הגרעיני שלו . מידע זה חיוני להבנת עיצוב ובניית סגנון החיים האינדיבידואלי . טכניקות אחרות הם למשל, פירוש חלומות, טיפול באמצעות אומנות ופסיכודרמה המספקות מידע מועיל לאבחון. גם ילדים וגם מבוגרים יודעים לעיתים קרובות מה עליהם לעשות או מה הם הכללים, ואף על פי כן הם מתנהגים באופן שונה. מנקודת הראות האדלריאנית אין זה עניין של דו ערכיות או חוסר כוח רצון, אלא העניין הוא בכך, שכל אדם פועל בהתאם למטרתו. אם המטרה היא "אני רוצה להיות הבוס" או "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות", הרי לעשות מה שהוא אמור לעשות או "לעשות מה שטוב עבורו" יתפרש כתבוסה. על פי ההגיון הפרטי של האדם, ויתור להגיון הכללי כמוהו ככניעה. להתנהג בניגוד למה "שצריך לעשות" יכול להיות אמצעי להוכיח מי הבוס.וכך, בהתאם להגיון הפרטי של האדם , הוא או היא אוכלים יותר מידי, שותים יותר מידי, או יש להם פרשיות אהבה רבות מידי- זה כאשר "היותר מידי" נשפט על פי ההגיון הכללי, שהאדם, מתוך בחירה דוחה מעליו, כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההגיון הפרטי שלו. רק כשהאדם משנה את מטרתו, למשל כשאינו רוצה עוד להיות בוס ואינו חושב עוד "לעזאזל אתכם לעזאזל עם כולכם, אני אעשה מה שאני רוצה", רק אז מעשיו יתאימו להיגיון הכללי. במקרים מסוימים הדבר ידרוש רק שינוי במטרות לטווח קצר. במקרים אחרים יידרש שינוי מהותי בסגנון החיים של האדם, הרי ששינוי סגנון החיים עשוי להיות חיוני לאדם, כדי שינהג ביתר התאמה עם ההגיון הכללי. המשך יבוא.... עינת גבע מקור נוסף:" מבוא לתאורייה האדלריאנית" מאת ד"ר אווה דרייקורס - פרגוסון .

 

[עינת גבע]

ולסיום נושא פסיכופתולוגיה אדלריאנית....

אדלר תיאר את חוסר היכולת ליטול חלק מלא בתן וקח של החיים החברתיים כאופייניים לפסיכופתולוגיה. מנקודת מבט אדלריאנית הפסיכופתולוגיה היא ביסודה הפרעה בנקיטת עמדה, אמונה שגויה ביחס למגבלותיו של האדם עצמו ומערכת רעיונות מוטעית על החיים. האמונות השגויות האלה מונעות מהאדם הנוירוטי, הפסיכוטי והעבריין לשתף פעולה ולתרום לקהילה.. הפסיכופתולוגיה מתגלית בברור בדרך שהאדם מתמודד עם שלושת משימות/תפקידי החיים עבודה, נישואים(גידול ילדים) וחיי חברה. לא תמיד מגיע התהליך הפסיכופתולוגי לכדי מצב של מחלה או של פשיעה. אדלר היכיר ברצף בין עמדות חיוביות אופטימאליות לבין ייאוש והתפכחות מאשלייה במידתם הקיצונית. משמעות הדבר, שפסיכופתולוגיה ו"תפקוד בריא" אינם או או , הכל או לא כלום, אלא הם מהווים רצף. כולנו נמצאים על הרצף. לכל אחד מאיתנו יש תנאים בהם הוא מוכן לשתף פעולה. השאלה כמה התנאים רבים ומה מידת הגמישות של האדם, כלומר, האם, ובאיזו מידה האדם מוכן לשתף פעולה גם אם התנאי/ם שלו אינו מתקיים/ים . אדם מיואש מסרב להתמודד עם משימות החיים לשתף פעולה ולמצוא דרכים לתרום מאחר ואינו מאמין שמאמציו יישאו פרי. מאחר שאדלר ראה את הפסיכופתולוגיה מנקודת מבט של עמדות ואמונות מוטעות, הוא סבר, שהתרפיה והייעוץ הם צורת חינוך שמסייעת לאדם להבין את עצמו, את מניעיו ,לרכוש זוויות מבט חדשות אודות עצמו ואודות אחרים,ולרכוש גישות ואמונות חדשות, להתאמן בדרכים חדשות ולאמץ התנהלות המספקת רווחה אישית - אפשרות לחיות חיים מלאים ומשמעותיים יותר, ומתרחבת כמו מעגלים במים ליתר מעגלי ההשתייכות שלו. במקום למצוא תירוצים או להאשים אחרים או גורמים חיצוניים במצבו הוא לומד לשים לב לתוצאות מעשיו. לסיכום, רינה ואחרים אם הגעתם לקריאה עד כאן, אתם מבינים שהכול יכול להיות אחרת בכל זמן ומצב. יחד עם זאת, האדם צריך לגלות מוטיבציה, להאמין בצורך לעשות שינוי, לבקש עזרה ולהאמין בעצמו ובעוזר שיחד ניתן לעשות תהליך מודרג ומשם האדם יכול להמריא. אלא אם כן, כפי שהסברתי לאדם יש מטרה אחרת והוא מעוניין (באופן לא מודע) לשמר את אמונותיו, דפוסיו, מקומו, תפקידו והתנהלותו בחיים. אין זה קל כלל ועיקר להחליט להיכנס לתהליך של שינוי - זה מאיים, , זה להכיר בעובדה שיש לשנות,זה מוביל לתחושה שאני לא מספיק טוב, זה לוותר על הרגלים מושרשים ומניבים, זהו איום על בטחון, על יציבות ועל וודאות. האדם נמצא באזור הנוחיות כדי לנוע נדרש הרבה אומץ יחד עם אמונה, להעיז לצמוח. אני מאמינה שמשנה מקום, תפקיד והרגל פותח לעצמו עולם חדש של ההזדמנויות וחוויות ומעשיר את חייו בתבלינים משתבחים. עד כאן להיום, אשמח לשמוע מחשבות, הגיגים ושאלות בברכה, עינת גבע מקור נוסף :" מבוא לתאוריה אדלריאנית" אווה דרייקורס - פרגסון.

 

[rinaca]

ואו עינת תודה על הזמן והמאמץ שהשקעת בהסבר

המון המון תודה עינת על על שפינית זמן להסביר את כל זאת. אני מאד מאד מתעניינת ונראה לי באמת שעלי להחליף מקצוע.....

פסיכולוגיה מתאים לי יותר משיווק

צריכה לחשוב על תכנית לעשות את המעבר המקצועי....

 

[עינת גבע]

"לכל אדם יש שביל".

ערב טוב רינה, ההתעניינות שלך/כם מעודדת אותי להתעמק, להרחיב ולכתוב. בקשר למחשבות להמרת מקצוע תוכלי להתחיל בשילוב. למשל, לימודי פסיכולוגיה עם עבודה בשיווק. יש ספר טוב בנושא שכתבה אורניייה יפה- ינאי :"לכל אדם יש שביל". להשתמע עינת