shisha1101
New member
שאלה על זוגיות
היי,
אני נמצאת בזוגיות כבר שנה וכמעט שלושה חודשים. זה הקשר הכי ארוך שלי (הכי ארוך שלי לפני היה חודשיים) ובן זוגי היה בכמה מערכות יחסים בעבר. הוא מעיד על מערכת היחסים שלנו כהכי בריאה, המצב בו הוא יכול להיות הכי "הוא" שאפשר. אנחנו שנינו טיפוסים די רגועים, אפשר לומר מעט אדישים, לא מתעצבנים והויכוחים שלנו לא מגיעים לצעקות. אני לא חושבת שזה דבר רע, אם יש משהו שמפריע לי אני פותחת אותו ולרוב לא שומרת אותו אצלי, פשוט אני מבטאה את זה יותר בבכי/ מכתב או פנים מול פנים, לרוב הדבר נסלח והוא מבין מה עשה לא נכון.
לפני כמה ימים הגעתי לכל מיני מסקנות עם עצמי ושיתפתי אותו ושאלתי אותו שאלות. השיחה הגיעה לנושא של 'האם אתה רואה אותנו ביחד עוד שנים רבות?' ובמילים אחרות- חתונה או דרך כלשהיא למיסוד הקשר. יש לציין שההורים של בן זוגי גרושים והוא חווה סוגשל טראומה מחיי הנישואין של הוריו. הוא מאוד מפחד להתגרש. בתפיסת העולם שלו, הבחורה איתה יתחתן היא הבחורה אותה הוא רואה עכשיו לכל החיים - נשמע מאוד רומנטי כן? אבל אני לא בטוחה שיש אנשים שכל כך בטוחים בבחירה הזו, אלא פשוט אוהבים את מי שנמצאים איתו ולא רואים את עצמם עם מישהו אחר. וככה אני חושבת שאני תופסת אותו. אני מפחדת שהוא אדיש מדי ובחיים לא יבין אם אני הבחורה שלו. אנחנו שנינו דומים בצורה טובה ולא טובה - פוחדים מעימותים, מתקשים לקבל החלטות - והוא פוחד שאנחנו לא נוכל לאזן אחד את השניה ונהיה אדישים. יש כאן מישהו עם סיפור דומה? או לפחות איזו עצה לתת?
העניין הזה נורא מפחיד אותי. אני לא יודעת אם אני אוכל להיות עם מישהו שלא בטוח בי ומצד שני אני לא רוצה לאבד אותו. אני אוהבת אותו וגם כל כך רגילה אליו ולהיות איתו ומפחיד אותי שהוא לא יהיה בחיי.
תודה מראש
היי,
אני נמצאת בזוגיות כבר שנה וכמעט שלושה חודשים. זה הקשר הכי ארוך שלי (הכי ארוך שלי לפני היה חודשיים) ובן זוגי היה בכמה מערכות יחסים בעבר. הוא מעיד על מערכת היחסים שלנו כהכי בריאה, המצב בו הוא יכול להיות הכי "הוא" שאפשר. אנחנו שנינו טיפוסים די רגועים, אפשר לומר מעט אדישים, לא מתעצבנים והויכוחים שלנו לא מגיעים לצעקות. אני לא חושבת שזה דבר רע, אם יש משהו שמפריע לי אני פותחת אותו ולרוב לא שומרת אותו אצלי, פשוט אני מבטאה את זה יותר בבכי/ מכתב או פנים מול פנים, לרוב הדבר נסלח והוא מבין מה עשה לא נכון.
לפני כמה ימים הגעתי לכל מיני מסקנות עם עצמי ושיתפתי אותו ושאלתי אותו שאלות. השיחה הגיעה לנושא של 'האם אתה רואה אותנו ביחד עוד שנים רבות?' ובמילים אחרות- חתונה או דרך כלשהיא למיסוד הקשר. יש לציין שההורים של בן זוגי גרושים והוא חווה סוגשל טראומה מחיי הנישואין של הוריו. הוא מאוד מפחד להתגרש. בתפיסת העולם שלו, הבחורה איתה יתחתן היא הבחורה אותה הוא רואה עכשיו לכל החיים - נשמע מאוד רומנטי כן? אבל אני לא בטוחה שיש אנשים שכל כך בטוחים בבחירה הזו, אלא פשוט אוהבים את מי שנמצאים איתו ולא רואים את עצמם עם מישהו אחר. וככה אני חושבת שאני תופסת אותו. אני מפחדת שהוא אדיש מדי ובחיים לא יבין אם אני הבחורה שלו. אנחנו שנינו דומים בצורה טובה ולא טובה - פוחדים מעימותים, מתקשים לקבל החלטות - והוא פוחד שאנחנו לא נוכל לאזן אחד את השניה ונהיה אדישים. יש כאן מישהו עם סיפור דומה? או לפחות איזו עצה לתת?
העניין הזה נורא מפחיד אותי. אני לא יודעת אם אני אוכל להיות עם מישהו שלא בטוח בי ומצד שני אני לא רוצה לאבד אותו. אני אוהבת אותו וגם כל כך רגילה אליו ולהיות איתו ומפחיד אותי שהוא לא יהיה בחיי.
תודה מראש