שאלה על זכרונות

שול1

New member
שאלה על זכרונות

כבר כארבע שנים מרגישה . תחושות , כאב , בחילה , פחד , רעד בגוף , רצון לברוח . יחד עם זה עולות השערות . בתוך כתיבה אוטומטית יש דיאלוגים עם חלקים וכל מיני תובנות . מרגישה גילאים שונים וכתבתי סיפורים שונים על דברים שאני לא יודעת אם קרו או לא . מרגישה שהחוויה קשה . יודעת שהיו לי טראומות בילדות . אבא שלי נסע לשנה כשהייתי בת חמש ונפטר כשהיינו בארה"ב כשהייתי בת שמונה , היה לי אבא חורג שהיה אובססיבי ומרביץ - את כל אלה ועוד אני זוכרת אבל יש תחושה חזקה שהיו עוד דברים שאני לא זוכרת . שמתי לב לאחרונה שאני בעצם לא ממש זוכרת כלום עד גיל שש . זה משגע אותי כבר ארבע שנים , לפני כן זה בכלל לא היה שם , רוב החיים זה לא היה שם . האם יש דרך לדעת ? איך אפשר לדעת ? (אגב אני נמצאת בטיפול אמל אחד המומחים לטיפול בטראומה בארץ). אודה לך מאד על התשובה .
 

שרי עוז

New member
ארבע שנים

כתיבה אוטומטית מצליחה לעלות זכרונות אבל זה גם מבלבל כי בלי התמונות, בלי התחושות בגוף הספציפיותץ לזיכרון, בלי ההרכב השמיעתי קשה לדעת אם מה שעולה בכתיבה הוא זיכרון אמיתי או דימיון. אני בטוחה גם אם תמיד היו זכרונות שהם לא צילומי וידאו לאירועים ספציפיים. אני יודעת את זה כי כשהבת שלי מספרת על משהו שהיה כשהיא היתה קטנה זה נותן לי להרגיש כאילו היא גדלה בבית אחר. הזכרונות שלנו הם לא מדויקים. אז יכול להיות שמה שעולה בכתיבה האוטומטית שלך מטאפורי באיזושהי דרך. בגלל שכך, רוב הסיכויים שלא תלכי לבית משפט עם הזכרונות, ולא חשוב אם הם מדוייקים או לא. מה שחשוב הוא לעבד אותם, לעבד את מה שעולה כדי להירפא. כשאת ממשיכה בעבודת הנמלים הזאת יתחיל להיות לך סיפור חיים ברצף. אבל הרבה מאוד אנשים, גם שלא חוו טראומות, לא זוכרים את החיים מתחת לגיל 5 או 6. באופן ספציפי לשאלה שלך איך אפשר לדעת, אין תשובה נחרצת. תמשיכי את העבודה הטיפולית עם המטפל שלך, ותסמכי עליו.
 

שול1

New member
רוצה להסביר

שהכתיבה האוטומטית השתלבה לתוך תהליך טיפולי שבמהלכו היו תחושות ותמונות . הדברים עלו במקביל גם שם וגם בכתיבה . באותה תקופה הייתי אצל מטפל קודם, פסיכולוג קליני, שעבד בשיטה שמשלבת תנועה ומגע . בשלב מסויים הרגשתי שהוא צריך לדבר עם ילדה קטנה , לא איתי . הוא לא כל כך הבין . לשנינו לא היה ברור מה קורה . אני הבאתי אותו אל המטפל האחר (הגעתי אליו משום שהמטפל הראשון נסע). חושבת שיש דרכים , אם כי לא לגמרי חד משמעיות , כדי לדעת אם היו טראומות מיניות או לא . סימפטומים לטווח ארוך , תחושות אופייניות , מאפיינים דיסוציאטיביים . מתוך הרבה מאד קריאה בספרים כמו טראומה והחלמה , האומץ להחלים , האתר של מקום ועוד מצאתי הרבה דברים אופייניים בדפוסי התנהגות בצורה שבה עולים הדברים ועוד ועוד . אני לא יודעת למה הספק כל כך מציק לי . אני מרגישה שבמקום להבהיר אני אומרת יותר מדי דברים . אולי אני בעצמי לא יודעת מה בדיוק אני שואלת . מה שברור לי זה שהייתי רוצה שתאמרי יותר . אני סומכת על המטפל . לא זו הבעיה . גם אצלו עולה כל הזמן השאלה הזו . הוא אפילו חשב להפגיש אותי עם עוד מישהי שמרגישה דברים דומים . גם לא ברור לי בדיוק , בהקשר הזה , מה זה אומר לעבד את הדברים . אני יודעת בדיוק מה זה לעבד , אבל איך אפשר לעבד משהו שאת לא מבינה ? משהו שאת לא יודעת מהו , שאת לא יודעת אם הוא זכרון או דמיון פרוע ?
 
למעלה