בבקשה:
אני יושב מול הנייר אצלי העט ביד כמו חרב אני יושב מול הנייר ורוצה לשפוך הכל אני יושב מול הנייר ורואה אותך נופלת אני מביט אל הנייר אבל לא יוצא לי קול הו, ארצי מולדתי איך את הולכת פייפן שברת לי את הלב לחתיכות קטנות הרי היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו ואני כ"כ עצוב שבא לי לבכות יושב מול הנייר כשמתחיל לרדת ערב יושב מול הנייר בחוץ נהיה כחול אני יושב מול הנייר ואת שם מתמוטטת מביט אל הנייר וטומן הראש בחול הו, ארצי מולדתי איך את הולכת פייפן שברת לי את הלב לחתיכות קטנות הרי היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו ואני כ"כ עצוב שבא לי לבכות (הבית הנוסף של מוקי
![Smile :) :)]()
אנחנו חיים בתוך כ"כ הרבה יופי ובתוכינו איזה עצב אינסופי אני שר על זה, אני כותב על זה אחרת אצא מדעתי! פלומפי/פילוני, מה זה בתוכי מבלבל את היותי אם זאת מולדתי - תגיד לי, מי אני? ואל תקרא לי עם, קרא לי אחי! עדיף לבי הנשבר על פני קבורת נשמתי אני מנסה למצוא איזו צורה של איזון מנסה להחזיק חזק, לא לצאת מכיוון רואה את הלחץ שלוחץ אותנו הקיום מחפש מפלט מהרשעות והטמטום הם מפמפמים אותנו עם פרשנויות ונאומים מתעתעים בנו עם כותרות בעיתונים ואנחנו נשארים קטנים, שחוקים מהחיים הזאת ארצי שלי??? הו, ארצי מולדתי איך את הולכת פייפן שברת לי את הלב לחתיכות קטנות הרי היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו ואני כ"כ עצוב שבא לי לבכות בא לי לבכות לך... נ.ב. הבית של מוקי הוא מזיכרון, ככה שיש מצב שאני טועה קצת...
![Smile :) :)]()