שלום לך איושי וברוכה הבאה
קודם כל דעתי כדעתך - אין דבר כזה ילד קשה או ילד רע, היינו הך. למעשה הייתי רוצה להרחיב את התאוריה ולומר שבעיניי אין בן-אדם בעולם הזה שהוא רע מטבעו. תפיסת העולם של תקשורת לא-אלימה (מקרבת) שונה מאוד מתפיסת העולם הרווחת בעולם אשר מחלקת דיכוטומית את העולם לבסדר ולא-בסדר (שממנה נגזרים גם - צודק/לא-צודק, טוב/רע, משלנו/לא-משלנו וכו'). יש לי הרבה מאוד מה להגיד לך בעניין הילדה בגן שלך, כולל לתת לך כלים יישומיים של איך לדבר איתה. אם את רוצה להתחיל כאן סוג של תהליך, אשמח מאוד ללוות אותך בו ולראות אם הוא מביא להתנהגות אחרת ממה שקיימת כרגע. זה לא תהליך של דקה, אבל אני בהחלט מאמינה ביכולות שלו, ורואה כמעט מדי יום הורים ואנשי חינוך שמצליחים לחולל פלאים באמצעותו. אז אם את מוכנה שאני אתן לך כלי ואת תנסי להשתמש בו, ואחר כך תחזרי בעוד מספר ימים לדווח אם זה עובד וכך הלאה, אני ממש אשמח. מעבר לכך, בשלב הזה חשוב לי לדבר כרגע על שני מצבי מודעות שקיימים בכולנו: המצב הראשון (שנקרא מודעות תנית) - הוא מצב שבו אנחנו משתמשים בשיפוטים, דעות, הכללות, קביעות ודרישות כלפי עצמנו או כלפי אדם אחר. זהו מצב מודעות שמחזיק את תפיסת העולם של בסדר/לא-בסדר, ומדבר ופועל לפיה. כלומר מחפשים מי לא בסדר, או מה לא בסדר בהתנהגות שלו. במקרה הזה, הילדה שמרביצה בגן. המצב השני (נקרא מודעות ג'ירפית) - הוא מצב שבו אנחנו מנסים להגיע ללב של האדם שמולנו (או ללב שלנו) ולנסות למצוא מה גורם לו להתנהגות הזאת. בדיוק כפי שאת ניסית להבין עם האמא של אותה ילדה. עוד לפני שאנחנו מדברות על מה לעשות ואיך לפנות אל הילדה, מאוד חשוב לתפיסתי לנסות להבין עד הסוף מה קורה לה. אז אם היא הילדה הקטנה - מה זה אומר? למה זה גורם לה להרביץ? האם היא נלחמת על מקומה גם בבית? האם חסרה לה הקשבה? מה קורה לדעתך בגן או בבית שגורם לה להתנהג כפי שהיא מתנהגת כרגע. הבירור הזה הוא חשוב להמשך כי ההשערה שלי היא שהילדה לא יודעת בעצמה למה היא מרביצה, ולכן מישהו צריך לנסות להבין מה קורה כאן כדי שיהיה בסיס לדיאלוג איתה בהמשך. האם תרצי לנסות? אולי תצפיות יעזרו כאן - מה קורה בגן שגורם לה להרביץ? באילו שעות מהיום זה קורה בדרך-כלל (אם יש משהו סיסטמתי בהתנהגות), האם זה קורה עם ילדים מסויימים? אם אין לך תשובות תצפיתיות (אוביקטיביות ככל האפשר), נסי לעקוב אחרי במשך מספר ימים ולכתוב לעצמך את הדברים, כדי שיהיה אפשר לעבוד עם זה בהמשך. סופשבוע נעים,
אני גננת בגן שאני עובדת ישנה ילדה בת שנתיים וחצי. הילדה מכה הן את הילדים הקטנים ממנה והן את הגדולים. ניגשת לילדים וסתם בלי סיבה (נראית לעין) מוציאה את דוחפת,מרביצה תוך כדי משחק... אני חייבת לציין שהילדה מאוד מפותחת, מדברת שוטף, מבינה הכל! היא יודעת שבגן שלנו לא מרביצים. ניסינו את שיטת המדבקות ,לא עזר הלכנו בדרכים של הצבת גבולות (יושבת לידי צמוד 2 דקות כשהיא יודעת שאני כועסת ומשקפת לה את התחושות שלה ועוד...) דיברתי עם האמא שבקושי משתפת פעולה (כך יכולתי כמו שעשיתי עם ילדים אחרים שיקבלו
מההורים על התנהגות טובה בגן) אולי כל הדרכים הללו לא מתאימה לילדה הזאת אני מאמינה שאין ילד קשה, יש ילד שקשה לו משיחות עם האמא, אין כל בעיה איתה בבית מעבר ל"דברים רגילים של גיל שנתיים" (לדבריה) אני אובדת עיצות. מרגישה שאני לא מוצאת פתרון. לא מוצאת את הדרך להוביל אותה להתנהגות הרצויה. אין יום שהיא לא מרביצה לפחות לכמה ילדים שלא עשו לה כלום! תודה מראש..
