שאלה על ילד שנוטה לאלימות

[pupet]

שאלה על ילד שנוטה לאלימות

יש לי ארבעה ילדים צפופים (הגדולה בת פחות מ-6, השני בן 3.5, השלישי בן שנה ו-10 והקטן בן 3 חודשים)). הבן מס' 2, בן 3.5 הוא ילד מקסים, עם לב זהב ומלוא תום. יחד עם זאת הוא מאד שובב, אנרגטי ומאד עקשן. האנרגיות שלו הולכות המון פעמים להתכתשויות עם אחותו ואחיו הקטן ממנו (מספר 3 ). באופן כללי יש לנו תחושה שהוא מכניס את כל המשפחה לסחרור. בתקופה האחרונה, לאחר הולדת הרביעי, הוא נהיה מאד אלים לאחיו מס' 3. בהתחלה הגבנו בחריפות כי לפעמים הוא עשה דברים מסוכנים. עכשיו אנחנו מנסים (וזה מאד קשה) לא להגיב קשה כדי לא לתת לו תשומת לב על אלימות. מה שגם מטריד אותנו מאד הוא נטיה שלו להתעללות בבעלי חיים. הוא זרק אבן על גור חתולים בגינה. חטף ביס מחתול אחרי שמשך לו בזנב ואתמול הוא גם בעט ביונה שהתקשתה לעוף. הוא התחיל גן חדש לאחרונה ונראה שהוא מתאקלם, אבל ההתנהגות שלו בבית היא יום עסל יום בסל. הוא יכול להיות מלאך יום אחד ולמחרת בלגניסט, אלים ומעצבן מאד. זה מאד קשה, מתיש, מטריד ומדכא. מה עושים?

 

[טלי אמסלם]

רק ע"י הסבר

זה גיל שעדיין הילד מורד יחד עם הקושי שיש לו עוד 2 אחים קטנים, ואכן אין ספק שהוא מנסה למשוך תשומת לב, צריך לנסות לעשות איתו משחקי תפקידים, כל פעם שהוא מגלה אלימות כלפי האח לבקש ממנו לספר לכם איך האח מרגיש, מה קורה לו, שינסה להרגיש את הצד השני. אפשר גם להקריא לו סיפורים על אלימות בין ילדים ולשאול אותו איך הילדים הרגישו, אפשר גם ע"י בובות לעשות הדגמה ולנסות לשוחח איתו. כדאי גם לנסות להקדיש לו איזה זמן מינימלי ביום כמו רבע שעה שהוא יודע שהם רק שלו, להגיד לו שהם שהזמן מתחיל ומסתיים ולא להיות עם אף אחד מהילדים בזמן הזה ובלי טח\לפונים. וגם אחריות, לתת לו תפקיד בבית שיבין שהוא חלק ממיני חברה, חלק מצוות ושירגיש אחראי כלפי האחים שלו, ולשוחח איתו על המקום שלו במשפחה. אשמח להמשך שיחה בהצלחה!

 

[sombol1]

ולא הזכרת את הבן הבכור שיכול להשפיע לטובה

או שלא קראתי טוב או שלא הזכרת את בנך הבכור ? אצלי זה במקצת דומה אולי יש לי 2 בנים צמודים בן 5 ובן3 ונולד לי עכשיו בן נוסף אבל מאוד בולט אצלי ההערצה הגדולה שיש לבן ה3 כלפי בן ה5 הוא ממש רואה אותו כמדריך שלו ומעתיק ממנו כמעט הכל כשבן ה5 מתנהג רע גם בן ה3 מתנהג רע וכשהוא טוב גם ההוא טוב לפעמים בן ה5 ממש משתמש בו ועושה איתו קואליציה משותפת כדי לשכנע אותי ואת אשתי לכל מיני דברים הם ממש צמד מאוחד אז אולי בנך הגדול יכול במשהו לעזור ולהשפיע לטובה.... בהצלחה !

 

[pupet]

אצלי זו בת בכורה...

ומספר 2 אכן נוטה לחקות אותה. בתקופה האחרונה היא מאד משתדלת להיות בוגרת, אבל מוקדם לדעת אם זה משפיע עליו. הדינמיקות ביניהם מורכבות. הם מאד מחוברים אחד לשני אבל זה לא מונע מהם לחבוט אחד בשני בכל הזדמנות. לא קיבלתי התייחסות לגבי היחס שלו לבעלי חיים. האם אתם חושבים שהבאת חיית מחמד קטנה כמו שרקנים או אוגרים יכולה לשפר את העניין?

 

[Rinat 789]

הי יקירה - אני לא רואה שום סיבה שלא

בהחלט מומלץ

 

[pupet]

אני האבא (-:

 

[GnarledCynic]

למצוא את הסיבות

(הישירות). ילד לא הופך אגרסיבי בלי סיבה. אגרסיה היא בסך הכל דרך להוציא תסכול. התעללות בבעלי חיים והתנהגות אלימה ומסוכנת הם סימני אזהרה ברורים. אני הייתי מתייעצת עם איש מקצוע. לא רואה איך להביא חיות הביתה יעזור. העובדה שהן שוכנות בבית לא יעזרו לו להיקשר אליהן, אולי להפך. קשר עם בעלי חיים זה דבר נפלא לילדים, אבל לפעמים יש צורך בליווי צמוד ועזרה עד שקשר כזה יווצר.

 

[FloweryLight]

אממ...

זהו גיל קריטי. ברור שעליכם להציב לו גבולות ברורים כי זה מה שהוא מנסה לעשות כעת - לבדוק מה הגבולות שאתם שמים לו. קראתי פה תגובות של אמהות ואני חייבת להגיד שאני לא מסכימה לגמרי רק עם עניין ה"לדבר" ו"להסביר איך מרגישים" וכל זה, כי מניסיון זה לא ממש עוזר (לדודה שלי יש ילד מאוד מופרע בן 4 שכבר אטם אוזניו לדיבורים ועושה מה שמתחשק לו, כולל להרביץ ולבעוט באחותו, מכיוון שלא מציבים לו גבולות). אז בזה אני נוקטת גישה הרבה יותר קשוחה. אין להרביץ - במפורש, בייחוד לא לאחים. ברגע שקורה דבר כזה, לעצור בכוח ולהגיד במפורש מילת אזהרה. חוזר על עצמו או ממשיך? אין שום בעיה, פשוט להעניש. לאסור עליו לצפות בטלוויזיה בתוכנית שהוא אוהב או לצבוע בטושים שהוא אוהב וכדומה - וגם לקיים את זה ללא רחמנות. לא עוזר? לשלוח לחדר, אם צריך בכוח, ולהחזיר לשם שוב ושוב במידה ויוצא (חשוב מאוד - לא לנעול! רק להשאיר בחדר). זה יעזור, בטוח. אולי יהיה בכי והאלימות יכולה אפילו לנטות כלפייך (אם כן, תדעי שאת עושה טוב מאוד שאת מענישה - חישבי שזה עלול להתפתח אם לא עוצרים את זה בזמן) אבל בסופו של דבר הוא יבין שאת משגיחה עליו עם 100 עיניים ושלא שווה לו בכלל להתנהג ככה. חשוב לא פחות להחמיא ולתת גיבויים חיוביים כשהוא אכן מקשיב ומפסיק. אולי נשמעתי קצת קשוחה מדי, אבל בזה אני באמת קשוחה ללא עוררין וללא שום פשרות. ילד אלים לא היה ולא יהיה אצלי, כי הוא ידע שרק הוא יפסיד מזה. אני לא אומרת שלא חשוב לדבר, אבל בהחלט לא באותו רגע. חשוב לנקוט בקשיחות ובו במקום, ורק לאחר שהילד נרגע לשבת איתו בניחותה ולדבר, כי ילדים, בייחוד בשעת כעס - לא יקשיבו לכן ותיצפו להתנהגות רעה חוזרת. הם נסערים רגשית ולכן לדבר עימם או לבקש מהם לתאר (ממש מגוחך לדעתי) את הרגשות של אחיהם כשהם יכולים להביט באותו רגע רק על מה שהם מרגישים לא רק שלא יעזור אלא רק יוציא את ההורים פתאטיים לגמרי וחלשים. מקווה שעזרתי!