כרכני תירס אינם דוגרים על ביצים, כמובן.
האמא יכולה להישאר בקרבת הביצים (לפעמים פשוט מכיוון שאין בכלוב שלה מקום שנוח לה יותר להימצא בו), אבל אין לה שום יכולת לספק לביצים את התנאים שלהם הן זקוקות. נוכחותה בסביבת הביצים לא תורמת להתפתחות שלהן. מהסיבה הזו, אין שום צורך לנסות ולספק לביצים את התנאים המתאימים להדגרה בתוך הכלוב של הנקבה שהטילה אותן. מעבר לזה, ברוב המקרים לא קל לספק את התנאים האלה בתוך הכלוב; קל הרבה יותר לשמור על התנאים המתאימים להדגרה מחוץ לכלוב של הנקבה המטילה. לאור כל זאת, רצוי מאוד לקחת מיד את הביצים, ולהדגיר אותן בתנאים מתאימים מחוץ לכלוב של הנקבה. עוד לא נתקלתי בכרכניות תירס שמתנהגות בצורה שתיארת, אבל התנהגות הגנתית כזו מוכרת היטב אצל פיתונים. בכל מקרה, הדרך הנוחה ביותר להפריד בין הנקבה לביצים במקרים כאלה היא הרחקת הנקבה למיכל אחר, ורק אז טיפול בביצים. כדי למנוע מהנקבה להשתולל ולהזיק לביצים במהלך ההרחקה שלה מהמקום, אפשר להתחיל בכיסוי הראש שלה בסמרטוט כלשהו, ובהנחת הידיים (בעדינות!) על הגוף שלה. אפשר להיעזר לצורך זה באדם נוסף, אם הגודל של פתח הכלוב מאפשר זאת. ובאשר לשאלת הפוריות: הסימן הראשון לכך שהביצים מופרות הוא קיומם של כלי דם בתוך הביצה. בביצים של פיתונים אפשר לראות את כלי הדם האלה בתוך הביצה כאשר מחזיקים אותה בחדר חשוך, ומצמידים אליה פנס. כלי הדם נראים בביצה מיד לאחר שהוטלה. לא ניסיתי לבצע את הבדיקה הזו בביצים של זעמניים, אבל אני מאמין שאותם העקרונות תופסים גם שם.
