שאלה-לענין ומענה לא-לענין שידון בעלילות גילגמש ובחוקי חמורבי
אפתח בסיפור, אשר - גם אם לא יענה ישירות לשאלתך - קבל אותו לפחות כאתנחתא קומית:
ובכן כידוע, הסיפור על המבול מופיע גם בעלילות גילגמש - בתיאורים מאד דומים, ולא רק שם - אלא בעוד סיפורים שסופרו במזרח הקרוב הקדום, אבל את זה - לא יודעים רוב שומרי המצוות. אז פעם אחת, בחור ישיבה אחד - שלא שמע על עלילות גילגמש ושות' - הקשה לחברו "קושיה עצומה":
"יש לי בעיה. תראה: אני יכול בהחלט להבין איך קרה שהסיפור על מעמד הר סיני עבר - מאב לבן - רק אצל עַם-ישראל ולא אצל עמים אחרים, משום שהרי רק עַם-ישראל חוה את מעמד הר סיני, ולכן רק אצלו השתמר הסיפור. אבל מה לגבי סיפור המבול? למה הוא מופיע רק בתורה של עַם-ישראל? הרי כל האנושות צמחה מתוך נח ובניו, אשר העבירו לצאצאיהם את סיפור המבול עד שהגיע גם לאוזניהם של בני ישראל, ואם כך - אז מדוע רק בני ישראל ממשיכים להעביר אותו במסורת מאב לבן? האם שאר הגויים לא שמעו על המבול? כל זה נראה לי מאד חשוד, ומטיל צל כבד על האותנטיות של כל סיפור המבול, אשר אולי אינו אלא המצאה של עַם-ישראל, הלא כן?"
הרגיעו חברו לספסל הישיבה: "תנוח דעתך: את הסיפור הזה מספרים כל העמים, וחבר אפיקורס אחר אף לחש באוזני - שהסיפור הזה מופיע אפילו בסיפורי העמים שקדמו לעם ישראל, כולל בעלילות גילגמש של האכדים, וכן באגדות הבבלים, עם אותם מוטיבים ממש - כולל העורב והיונה. אז זה לא רק עַם-ישראל - כפי שבטעות חשבת בתחילה! בני נח - שמהם צמחה האנושות - העבירו אפוא את הסיפור הזה בעדות מתגלגלת לכלל צאצאיהם, ומהם לצאצאי-צאצאיהם, וחוזר חלילה, ובכך מתורצת שאלתך".
"הנחת את דעתי" השיבו הראשון. בזכותך אשאר בישיבה...".
עד כאן הסוגיה הראשונה שאליה רמזת, ועתה נתקדם לסוגיה נוספת שאליה רמזת: ובכן כתוב במדרש (המובא ע"י רש"י לסוף פרשת תולדות), שיעקב אבינו נטמן 14 שנים בבית מדרשם של שם ועבר. כשלמדתי מדרש זה בצעירותי, תמהתי לעצמי: מה למדו בבית מדרשם של שם ועבר? הרי התורה עדין לא ניתנה! היעלה על הדעת שלמדו את עלילות גילגמש? או שמא את חוקי חמורבי חלילה וחס? ועוד תמהתי במקביל, על מה שכתוב במדרש - שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה: איך ידע מה לקיים? והרי עדין לא ניתנה התורה! כך תמהתי. ועוד תמהתי, על מה שמסופר בתורה (פרשת לך לך), שאברהם אבינו ניצח את ארבעת המלכים: היתכן? אבל הרי הוא היה סתם אדם - לא מלך ולא כלום, אז איך ניצח?
אבל כשגדלתי קצת, תורצו לי בבת אחת שלוש-השאלות החמורות אלו, אשר למעשה אינן אלא שאלה אחת, וזאת אחרי שהתוודעתי לשתי עובדות מעניינות:
עובדה ראשונה: אתה בטח יודע, שהצליל ח יכול להתחלף עם הצליל ה, נכון? לדוגמה, ההונגרים לא יודעים לבטא ח, אז הם אומרים "יש לי הורים בגרביים". גם בגמרא מסופר על רבי חייא שהיה מבטא ח כמו ה, וכן נפסק בשולחן ערוך שמי שמחליף ח עם ה - אסור לו להיות שליח ציבור (משמע שהיו כאלה שהחליפו).
אתה בטח גם יודע, שהצליל ה יכול להתחלף עם הצליל א, נכון? לדוגמה, בעברית אפשר להגיד אזעקה, אבל כשר גם לומר הזעקה (מלשון להזעיק, כמו הלבשה מלשון להלביש), וכן כותבים קושיה וגם קושיא, וכדומה. כיוצא בכך, כשהישראלים רוצים להגיד "הבית-ספר" הם אומרים "אַבֵּצֶפֶר"; ומעין זה באנגלית מבטאים hour, honor, תוך כדי שהצליל h מבוטא כמו הצליל א (לכן אגב אומרים an hour ולא a hour), וכך בהרבה שפות אחרות.
המסקנה מכל זה היא, שהצליל ח יכול להפוך לצליל א, נכון? דרך התיווך של הצליל ה, נכון?
עובדה שניה: אתה בטח יודע, שההגאים v / m מוּעדים להתחלף אצל בני אדם (בכל שפות אנוש אגב). למה? כי שניהם נהגים דרך השפתיים! לדוגמה: קח את שמות החודשים מרחשון, כסלו, סיון: בשפה האכדית - שהיא שפה שמית (כמו עברית), ושדוברה במסופוטומיה - מקום הולדתו של אברהם אבינו, לא אמרו מרחשון - אלא ורחשמן, לא אמרו כסלו - אלא כיסלם, ולא אמרו סיון - אלא סימן. כיוצא בכך, האם אתה יודע איך אומרים בשפה הארמית (שהיא גם כן שפה שמית שאגב דוברה ב"ארם"-נהרים שגם בה שהה אברהם אבינו) - ארגמן? ארגוָנא (ראה תרגום אונקלוס למילה זו בתחילת פרשת תרומה)...
כעת, אחרי שהתוודענו הן לחילופי הצלילים ח/א (דרך התיווך של האות ה - ראה לעיל בעובדה הראשונה) והן לחילופי הצלילים v / m (בגלל היותם נהגים דרך השפתיים - ראה לעיל בעובדה השנייה), אני מגיע סוף סוף לעיקר: ובכן הבה ניקח את חוקי "חמורבי" (האות ב רפויה ומבוטאת v). למעשה, השם המקורי היה חמורהבי (אלא שבחלק מהמקומות האות ה לא נהגתה). רק מה, יש מקומות במסופוטומיה, שבהם - בגלל חילופי הצלילים ח/א - בני אדם לא אמרו חמורהבי אלא אמורהבי. יתר על כן, בתוך המקומות הללו היו מקומות פנימיים יותר שבהם - בגלל חילופי הצלילים v / m - המילה אמורהבי דלעיל נהגתה: אבורהמי. כלומר, בעצם, חוקי חמורבי - או ליתר דיוק חמורהבי, אינם אלא חוקי אבורהמי; כאמור הכל בזכות חילופי ח/א וחילופי v / m (הכל-כך טבעיים בכל שפות-אנוש כאמור).
עובדה שלישית: האם אתה יודע מה זה "אבורהמי" בשפה האכדית שדוברה במסופוטמיה (אגב גם זו שפה שמית, שדומה לשתי אחיותיה השמיות, העברית והערבית)? ובכן באכדית (מסופוטמית): אבו = אב (ככה זה אגב גם בערבית), רהם = המון (ככה זה אגב גם בערבית ספרותית). לסיכום, חמורהבי, שאינו אלא אבורהמי (עקב חילופי ב/מ וחילופי ח/א), מתפרש - בתרגום ישיר לעברית - בתור אב-המון (עם סיומת י, כמקובל גם בעברית: יצחקי, אברהמי, וכדומה). ואתה יודע איך מנומק בתורה השם של אברהם אבינו? ראה בבראשית יז ה: "והיה שמך אברהם, כי אב-המון-גויים נתתיך". ואכן, אברהם, אשר על שמו נקראו במסופוטומיה חוקי אבורהמי-חמורהבי, זכה שחוקים אלו נותרו במשך אלפי שנים - ועד היום - נכסי צאן ברזל לכל המוני הגויים בכל העולם, אשר עד היום מצטטים את החוקים הללו (בבתי ספר ובבתי תפילה כמו גם באוניברסיטאות) מתוך הרב-מכר העולמי האחד והמיוחד שאין בלתו: התנ"ך.
אמור מעתה: בבית מדרשו של שם ועבר, פשוט למדו את החוקים שנקראו אז על שמו של חמורהבי-אבורהמי, או בקיצור "חוקי אברהם", וזה גם עונה על השאלה השניה: אכן אברהם (=חמורבי) קיים את כל חוקי התורה כולה! וזה עונה גם על השאלה השלישית: אכן אברהם (חמורבי) ניצח את ארבעת המלכים, משום שהוא לא היה סתם אדם, הוא בעצמו היה מלך!
ורק לסגירת המעגל אציין, שבבראשית כ"ה ו' כתוב, כי אברהם (המונותאיסט הראשון בדורו ע"פ מקורותינו), שלח את בני פילגשיו אל "ארץ קדם". והנה מובא במדרש שזו ארץ הודו (ואכן בלשון המקרא צד "קדם" הוא תמיד צד מזרח, ואכן הודו נמצאת ממזרח לכנען). ומה מתברר? שמזה אלפי שנים ועד היום - שלטת בהודו הדת ההינדואיסטית, שהיא אמנם דת פוליתאיסטית, אבל הגירסה "הכוהנית" של הדת הזו (כלומר הגירסה של דת-הקסטה הגבוהה ביותר בהודו), היא הדת הברהמנית (מהשורש ההינדי "ברהמא"), שהיא דת מונותאיסטית...
