שאלה על מעבר למיטת נוער

[שחר של עמית]

שאלה על מעבר למיטת נוער../images/Emo35.gif

וכמה פרטים: הבן שלי בן שנתיים, ישן יחד איתי במיטתי. זה התחיל(כבר לא זוכרת מתי, לפחות 8-9 חודשים) בכך שהייתי לוקחת אותו בשלב מסויים בלילה למיטה שלי. ומזה כשלושה חודשים שאני מראש מרדימה אותו במיטתי וכך הוא נשאר כל הלילה. מאז שנולד, אני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר הלילות שבהם הוא ישן כל הלילה בשקט, בלי להתעורר ולו פעם אחת. אחרי תהפוכות רבות, השלמתי כבר עם התופעה (אם כי עוד נותרה תקווה שמתישהו זה יחלוף). סידור השינה הזה הוא מטעמי נוחות שלי. היה לי קר וקשה לקום כמה פעמים כל לילה, ולבלות על השטיח ליד מיטת הסורגים שלו. לפעמים הוא היה נרדם מהר בחזרה, ולפעמים הייתי צריכה "לבלות" כך חצי שעה-שעה. נמאס לי ואז התחלתי לקחת אותו למיטתי. האמת היא שמאז, ובמיוחד מאז שהוא נרדם במיטתי, אני ישנה הרבה יותר טוב. אמנם הוא עדיין מתעורר, אבל אני לא ממש יוצאת מהשינה. ליטוף קל וחיבוק ושנינו חוזרים לישון. אני מתלבטת האם להעביר אותו בתקופה הזו למיטת נוער (לא עולה כלל בדעתי להחזירו למיטת סורגים). אני לא סגורה עם עצמי לגמרי האם זה חשוב/נכון/ראוי לעשות זאת עכשיו או שאפשר לחכות עם זה (ואם לחכות - עד מתי? מתי הזמן "הנכון"?). ואם להעביר אותו למיטת נוער משלו, בחדר משלו (או אולי בהתחלה מזרון בחדר שלי?) - איך כדאי לעשות זאת? מה דעתכן/ם?

 

[vered4]

מיטת נוער מלאה בבובות פרווה

כדי שלא ירגיש שהמיטה גדולה עליו. לא כל המיטה כמובן- אצלינו החצי השני היה עם בובות. ובשלב ראשון, נראה לי שדווקא את צריכה לישון על מזרון בחדר שלו. מבחינת התעוררות- זו בעיה כשילד לא יודע להרדם חזרה כשמשהו קטן מעיר אותו. יש מקרי התעוררות שהם צריכים אותנו ויש מקרי התעוררות שקשורים למחזוריות השינה ולשלב שבו השינה קלה יותר ואז כל פיפס מעיר. ילדים ש"ישנים לילה שלם" מגיעים למצב שהשלב הקל של השינה לא מעביר אותם ישר לשלב ער.

 

[irisgh]

מסכימה ../images/Emo45.gif

מסכימה. וזה בהחלט טוב לילד להתרגל להחזיר את עצמו לשינה, ולא להיות תלוי במישהו שיעשה זאת עבורו. שאלה לי אלייך: האם את היא מאלו שמתעוררים מכל רשרוש? אני מאוד מבינה איך זה קורה, דווקא במשפחות חד הוריות, שהילדים עוברים 'לגור' במיטת ההורים. הספיק לי שבועיים שבעלי לא היה, כדי שישתרש המנהג שאני ישנה עם שני הילדים במיטה הזוגית.. גם אצלי, לא בתכנון. אבל התעוררות קלה, פתרון זמני בחדרי, וכשהילד התחיל להתרגל לזה, הוא לא רוצה לחזור למיטתו. אבל בכל זאת, אני חושבת, שדווקא לילד יחיד, ועוד יותר לילד יחיד עם הורה אחד, חשוב במיוחד אט אט לעבור למיטתו. לגבי מתי? זה לא נראה לי חייב להיות עכשיו. אבל ככל שגדלים, יש ילדים שיותר קשה להם לעשות את המעבר. אני מכירה משפחה בה הילדה בת השש ישנה על היד של האם. כך היא נרדמת. כשהיא מתעוררת בלילה, גם אז היא חייבת את אמא לידה. אז ישנים אמא וילדה. ואבא בחדר אחר. (ברור, שזה משרת גם משהו נוסף ברצונות של חלק מבני המשפחה). היום כבר הרבה יותר קשה להרגיל אותה לישון אחרת. אבל חזרה לשאלתך. הייתי רואה כדבר בריא (כן, כן, הכל בתרבות שלנו), שילד בן 3-4 ישן במיטתו. אז זה לא בדיוק קריטי מתי. אבל, מעברים הם קשים. וכשזה הרגל, אז בעצם בהמשך זה עשוי להיות סוג של גמילה.

 

[ציפי ג]

דווקא ילד במשפחה חד הורית

יכול לישון עם הורה בכיף כמה שהוא רוצה. הוא לא מפריע לאף אחד. ההורה שממילא ישן בד"כ במיטה זוגית חצי ריקה, לא סובל מחוסר מקום. אם הילד ישן יותר טוב, למה להרגיל אותו לישון לבד?מה טוב בלהיות לבד בלילה בחדר? לי חמישה בנים שאמורים לישון בחמש מיטות והרבה פעמים הם ישנים בשלוש, כי הם אוהבים להרגישאת החום אחד של השני. (הקטן ישן איתי ועם בעלי. גם הוא אוהב לישון עם מישהו ונרדם הכי טוב אם מישוה ישן לידו).

 

[צימעס]

מעבר, גמילה, שינוי

ילדי עברו (עוברים, למעשה - היתה רגרסיה עם לידת הקטנה) בהדרגה למיטות משלהם. יש הבדלים גדולים ביניהם בקצב השינוי, בחשיבות של "מקום משלי" לעומת "נח אמא". מה אני אומרת? המעבר מלינה עם ההורים למיטה אישית קורה, הוא קורה מעצמו, והכל מאוד מאוד תלוי בילד.

 

[הילהל]

רק מהניסיון שלי

כי אצלנו זה היה די דומה. לא היתה לי אופציה למזרן על הרצפה - בגלל בעיית חתול זכר שחייב לעשות פיפי על כל דבר חדש שהוא מוצא על הרצפה... אז העברנו למיטת נוער - כשבהתחלה ישנתי איתו שם (היא נפתחת) ולאט לאט חזרתי למיטה שלנו. יונתן למד מהר מאוד לצאת ממנה ולהגיע אלינו. וככה הוא הולך לישון במיטה שלו ומגיע אלינו באמצע הלילה. ואנחנו לרוב לא מרגישים את זה בכלל וישנים שינה רצופה ונפלאה. מאוד נוח. וגם מאוד נוח לארח עם ספת נוער טובה בבית.

 

[Kalla]

אוי, איך חיים ככה?

עם כל אהבתי לחתולים (יש לנו שניים - זכר ונקבה) לא נראה לי שהייתי עומדת בזה.

 

[הילהל]

../images/Emo3.gifמתרגלים

יש לו כל מיני בעיות בריאותיות שמקשות עליו את השליטה (סכרת ובעיות במע' השתן). בנוסף - הוא לא לגמרי שפוי. הוא מסורס כבר שנים ויש לנו עוד חתולונת מתוקונת בבית. האמת? אנחנו כל הזמן בדילמה איומה האם חייו ראויים עדיין או שמא הגיעה העת לחסד אחרון. העניין הוא שהוא לא מבוגר (בן 7) וכלפי חוץ נראה בריא. הלוואי שהייתה לו דרך לספר לנו מה עובר עליו - כדי שנדע להחליט. כי הוא נראה כ"כ אומלל לפעמים!

 

[Kalla]

אוי, מסכן.

מקווה שתמצאו את הפתרון הנכון גם עבורו וגם עבורכם.

 

[She Dolphin]

הילה איך אתם מונעים ממנו לעלות על

מה שלא נמצא ממש על הרצפה? החתול שלנו גם משתין לפעמים, אבל זה קורה רק באשמתי - כשאני לא מנקה לו את בית השימוש בתדירות הראויה

...

 

[Kalla]

הוא מסורס?

אצלנו הזכר מעולם לא השתין בבית בלי קשר למצב ארגז החול ולמרות שעד שעברנו עכשיו לדירה עם גינה הוא לא היה יוצא בכלל מהבית. אבל הוא מסורס.

 

[She Dolphin]

כן, מגיל צעיר.

 

[הילהל]

אנחנו לא

משום מה הקטע שלו הוא רק עם דברים חדשים שנמצאים על הרצפה. אחרי שהוא השתין לי על התיק פעמיים למשל, זה הפסיק לרתק אותו... וכל הזמן צריך לזכור לא להניח על הרצפה תיקים, לרוץ אחרי יונתן ולהרים כל בגד שהוא זרק על הרצפה (טוב, היום כבר אומרים לו והוא מרים לבד) שלא לדבר על הסיוט שעברתי כשהכנסנו לבית את הספה הקטנה של יונתן. לכי תביני נפש חתול...

 

[She Dolphin]

מזרון של מטת נוער על הרצפה

בחדר שלו - עבד ועדיין עובד מצויין אצלנו. גם תומר שנא את מיטת התינוק שלו וישן איתנו במיטה כל או חלק מהלילה, עד גיל שנה וחצי שאז העברנו אותו למזרון בחדר שלו. מאז הוא מעולם לא בא אלינו למיטה. הוא קורא לנו ואנחנו באים אליו ולפעמים הוא מבקש שישכבו לידו על המזרון שלו.

 

[MichalGal]

מפריעה לך שהוא ישן איתך?

אין שום זמן שבו "נכון" להעביר ילד למיטה שלו. אם נוח לכם לישון יחד, ואת מרגישה יותר נוח שהוא איתך בחדר, את לא מוכרחה להעביר אותו. אין שום "חוק" שאומר שילד חייב לישון בחדר שלו. הדבר היחיד שאת כן חייבת לעשות זה לארגן לו חדר עם מיטה משלו, ושהוא ידע שזאת המיטה שלו, ככה שברגע שהוא יגיע לשלב שהוא רוצה לישון לבד, הוא ידע שהמיטה שלו מחכה לו. אני לא יודעת בדיוק באיזה גיל זה קורה לבד, אבל בפירוש יודעת שהילדים שלי (5, 8, ו-11) כבר מעדיפים לישון במיטה שלהם, אפילו אם יש להם אפשרות לישון איתי.

 

[יסמין@]

מסכימה מאוד

 

[ליליה והגמדים]

שחר של עמית, העניין מוכר

גם אני אמא חד הורית וגם ממני נחסכה לפחות ההתמודדות עם גבר שבצידה השני של המיטה ועם נטייתו הטריטוריאלית האפשרית

אז במבחינה זו - הנוחות מנצחת. נראה לי שגיל שנתיים הוא גיל צעיר דיו להשאר במיטה של אמא. היום, עם שני ילדים, המיטה היא עדיין מיטה משפחתית. כבר 8 שנים ברציפות. יש כאן פרגמטיזם ורעיון: הפרגמטיזם נעוץ בעובדה שאני ישנה הרבה יותר טוב כשלא צריכה לקום מהמיטה (ואני מהאמהות הקמות גם כשהילדים ישנים כל הלילה) והרעיון הוא החום והקרבה לילדים, שעושים טוב (רגשית ומשפחתית) לכולנו. עומר היום בתהליכי מעבר לחדר משלו, וייקח לדעתי עוד הרבה חודשים עד שהתהליך יושלם סופית. אני לא יכולה לומר שאני סובלת. המיטה גדולה, אנחנו (כולנו) קטנים במיוחד ויש ספייס לכל אחד ואחת בלי להפגש בכלל בלילה....הבעייה היחידה היא לפעמים הנטייה של רעות "לרדוף" אחרי ולהצמד אלי עד שאני כמעט נופלת החוצה

את יכולה להכין מיטת נוער, שהאופציה תהיה קיימת.

 

[שחר של עמית]

../images/Emo51.gif ושאלה לבעלות הניסיון (וגם

למי שלא, בעצם

): מה היה/הווה העיתוי למעבר ממיטת ההורים למיטת הנוער/החדר האחר? האם חיכיתם לבקשה/רצון מצד הילד? האם הגעתם למסקנה שמבחינתכם צריך לבצע את השינוי? ואם הבנתי נכון את העצות - כדאי להכין מיטת נוער עבורו, אך יתכן שעדיין לא הזמן להעבירו.

 

[vered4]

גם לו וגם לך אין שינה טובה

ולדעתי שינה טובה חשובה מספיק בשביל כן לנסות את המעבר למיטה וחדר משלו. הרי זה לא שאת מתארת מצב שבו את והילד ישנים טוב יחד- זה מפריע לשניכם. אצלינו הבן ישן איתנו בחדר, במיטת תינוק עד גיל שנה. בגיל שנה עשינו שיפוץ והכנו לו חדר. חשבתי שהמעבר יהיה קשה, שמתי לו את התמונה מהחדר שלנו ליד המיטה שלו, כדי שירגיש "בבית". להפתעתי, הוא ישן נפלא החל מהלילה הראשון. מסתבר שבלי ידיעתינו, אנחנו הפרענו לו, והוא הפריע לנו. אצלכם המצב שונה גם בגלל הגיל וגם בגלל שהוא ישן איתך באותה מיטה (ולכן הקושי במעבר יהיה אחר), אבל עדיין נשמע שאתם מפריעים אחד לשני. אז למה לדחות? לדעתי, תכיני לו מיטה, תשני איתו בחדר שלו, ולאט לאט תחזרי את לחדר שלך.

 

[שחר של עמית]

ורד, זאת בדיוק הפואנטה

יחסית לתקופה שבה הוא ישן במיטה שלו בחדר שלו, שנינו כעת ישנים טוב יותר. אם הייתי צריכה לקום אליו כל פעם כשהוא בוכה בלילה (ועשיתי זאת), שנת הלילה שלי היתה גרועה בהרבה מזו שכעת (בד"כ מספיק לשלוח יד מלטפת ומרגיעה, ושנינו חוזרים לישון מהר). מן הסתם בשלב בו אחליט להעבירו לחדר שלו, אשן לידו בהתחלה. אני פשוט מתלבטת מהו הזמן המתאים והאם לחכות לאיתותים שלו.