הבעיה בדמדומים
היא לא הערפדים, היא סיפור האהבה. אם אדוארד היה תלמיד תיכון אנושי לגמרי, פשוט חתיך בצורה אלוהית, האם דמדומים היה נעשה פחות זבלי? לאאא חושבת.
סיפורי אהבה דביקים המהווים יותר מ-30% מהספר - לא.
עלול להכיל עקבות סיפורי אהבה - לשיקולך. עשוי להיות נסבל ואף מוצלח אבל גם לעורר אלרגיות.
גיבורים קשוחים, תככניים ובוגדניים, שמזיינים המון אבל לעולם לא נקשרים רגשית - זה יאמי.
וז'אנרים - זה באמת משנה? כי מבחינתי יש ספרים שאני אוהבת (פנטזיה אורבנית, מיתולוגיה ופנטזיה תככנית) וספרים שלא(כל השאר), וכל עוד אני יודעת להבדיל בין השניים אני לא צריכה חלוקות נוספות^^
