אשמה,, הרגש הכי מיותר שיש../images/Emo12.gif
אהלן לקשמי
שאלת שאלה חשובה על רגשות אשמה, ואני רוצה להביע את דעתי לגבי הרגש המיותר הזה. הרגשות הכי חסרי טעם שנוכל לחשוב עליהם, הם רגש האשמה על דברים שכבר נעשו ותחושת הדאגה לגבי מה שאולי עלול לקרות. בעצם אנו מציבים לפנינו את שני מקורות בזבוז האנרגיה הגדולים ביותר שאפשר לחשוב עליהם. למעשה אלה הם שני מצבים שחוברים יחד כדי לקרקע אותנו, להכשיל את צמיחתנו, ויש קשר הדוק בינהם, כי הם מצטיירים לי כשני קטבים של אותו דבר: X -------------- הווה ---------------- X אשמה – עבר ----------------- עתיד - דאגה זו בעצם תמונת המצב של הרגשות הללו, ודרך הפעולה שלהם למנוע מאיתנו לחוות את ההווה, את הכאן ועכשיו. אני ממשילה את האשמה למשקולות, ואת האחריות – המנוגדת לה – ככנפיים. רגש האשמה משתק את רגעי ההווה שלנו בגלל דברים שקרו, כמו תחושת הדאגה שמשתקת אותנו בגלל דברים שאולי יקרו, ובעצם אין לנו הרבה שליטה לגביהם. שני הרגשות הללו משרתים רק מטרה אחת והיא להטריד את מנוחתנו ולמנוע את אפשרות הצמיחה שלנו.
"החוויות של היום ועכשיו אינן מוציאות אנשים מדעתם עושות זאת החרטה על דברים שקרו אתמול, והחרדה מפני בשורתו של המחר" רוברט ג'ונס.
ועוד ציטוט מ
"קורס בניסים":
השחרור מן האשמה
"אתה רגיל לרעיון שהשכל יכול לראות את מקור הכאב במקום שאינו. הטובה המפוקפקת שיש בהתקה כזאת מיועדת להסתיר את המקור האמיתי של האשמה, ולהרחיק ממודעותך את התפיסה המוחלטת שזהו טירוף. התקה נשענת תמיד על האשליה שמקור האשמה, שממנו מוסטת תשומת הלב, מוכרח להיות אמיתי, ומוכרח להיות מפחיד, שאם לא כן לא היית מעביר את האשמה למה שחשבת שהוא פחות מפחיד. לכן אתה מוכן להביט על כל מיני "מקורות", בתנאי שאין הם המקור העמוק יותר שאליו אין להם כלל שום קרבה ממשית. רעיונות בלתי שפויים אין להם יחסים ממשיים, ובגלל הדבר הזה עצמו הם בלתי שפויים. שום יחסים אמיתיים אינם יכולים להיות מבוססים על אשמה, ואפילו להכיל כתם אחד קטן שיכפיש את טהרתם. כי כל היחסים הנגועים באשמה מנוצלים אך ורק כדי להתחמק מן האדם וגם מן האשמה. כמה מוזרים היחסים שיצרת בשביל התכלית המוזרה הזו! ושכחת שיחסים אמיתיים הם קדושים ואין ביכולתך לנצלם כלל….. כאשר אתה נוטל לעצמך למען מטרותיך שלך את מה שהיית צריך לתת לאהבה, היא לא תוכל להשתמש בזאת למען שחרורך. כל מי שמתחבר בצורה כלשהי למישהו למען גאולתו הפרטית לא ימצא אותה ביחסים מוזרים אלה. בכל איחוד עם אח (אדם אחר) שבו אתה מבקש להטיל עליו את אשמתך, או לחלוק אותה איתו או לתפוס את אשמתו שלו,
אתה תרגיש אשם. אף לא תמצא איתו סיפוק ושלווה, כי איחודך איתו אינו אמיתי. תראה אשמה ביחסים הללו מפני שאתה שמת אותה שם. בלתי נמנע הוא שהסובלים מאשמה ינסו להתיקה ממקומה, שהרי הם מאמינים בה. ועם זאת, אף על פי שהם סובלים, אין הם רוצים להתבונן פנימה ולהתנער ממנה. הם אינם יכולים לדעת שהם אוהבים, ואינם יכולים להבין מהי אהבה. ראש דאגותיהם הוא לתפוש את מקור האשמה מחוצה להם, מעבר לשליטתם. … אינך יכול להיכנס ליחסים אמיתיים עם אף אחד מבני האלוהים אלא אם אתה אוהב את כולם באופן שווה. האהבה אינה מיוחדת. אם אתה בוחר בחלק מן השכל בשביל אהבתך, אתה אוכף אשמה על כל מערכות היחסים שלך והופכן ללא ממשיות. אתה יכול לאהוב רק כמו ש הדגש|אלוהים אוהב. אל תשאף לאהוב שלא כמוהו, כי אין דבר בנפרד מאהבתו. כל עוד לא תכיר שזוהי האמת, לא יהיה לך מושג מהי אהבה. שום אדם המרשיע אחר אינו יכול לראות את עצמו כחף מאשמה ושרוי בשלום עם האלוהים. אם הוא חף מאשמה ושרוי בשלום ואינו רואה זאת, הוא שוגה באשלייה ולא התבונן בעצמו."
עוד על
"שחרור מאשמה" בכתבה המצורפת.
בברכת שבוע קסום
