לא חייבים "לעשות עם זה"
אפשר פשוט להיות.
מתוך ההוויה הנכונה לאדם, צומחת בשלב כלשהו גם תנועה,
מה שאת מכנה לעשות עם זה.
זה קורה באופן טבעי, אם רק נותנים לזה.
זה לא קל להורה המודאג, אני יודעת...
לתת הכרה והוקרה, כמו למשל המינוי לאחראי בטיחות, נראה לי רעיון נהדר
הזכרון המעולה יעמוד לרשותו כשיהיה לו תחום עניין כלשהו
והוא יוכל להתמחות בו גם באמצעות הזכרון המצויין שלו.
מהשמיעה המוזיקלית הוא יכול פשוט להנות,
זה יכול להוסיף שמחה ואנרגיה לחייו
לא חייבים מיד או בכלל להפוך את זה למשהו מעשי, ל"מטבע קשה".
קורה שכועס ולא מבין למה- מודעות עצמית נהדרת לילד צעיר.
הרי לכולנו זה קורה, אבל שילד יידע להבחין בזה ואף לנסח את זה-
נהדר.
יתכן שגם זה קשור לאוטיזם, המבט הזה על עצמי כאילו מהצד.
גם זה יכול להבשיל למשהו שייתן לו עוצמה, יתרום לו מאד.
האם אצל ילד נ"ט הורים מחפשים מימוש מיידי לפוטנציאל, ליכולות, לכשרונות?
רובם לא, נותנים לילד להיות ילד, לצמוח, להתנסות ולגלות את עצמו.
אין סיבה ליחס אחר כשמדובר בילד א"ס.
אין צורך לשווק לילדה את היותה בת, אפשר פשוט לשמוח בה כפי שהיא,
כך גם עם ילד א"ס.
רק אם חושבים על עניין כבעייתי נוצר הצורך לשווק אותו.
אולי, כמו בהרבה עניינים,
המוקד צריך להיות באיך ההורה חווה ותופס/ת את האוטיזם.