שאלה עקרונית בנושא ערכו האמיתי של מזון אחרי קלייה/אפייה/וכו'

שאלה עקרונית בנושא ערכו האמיתי של מזון אחרי קלייה/אפייה/וכו'

השאלה שלי בעצם מתחלקת לכמה שאלות בנושאים שונים אבל לכולם יש מכנה משותף: הערך התזונתי של מזון לפני ואחרי:

כולנו מכירים את טבלאות הערכים התזונתיים של מזונות
אבל למה הם מתייחסים ? לפני או אחרי שעברו עיבוד/אפייה/קלייה/צלייה/טיגון/בישול ??

3 דוגמאות:

"דגני הבוקר" הידועים בשם קורנפלקס, כתוב על האריזות שלהם שפע של ויטמנים ומינרלים.
אבא שלי העיר פעם שיש סימן שאלה גדול לגבי זה מסיבה פשוטה: על האריזה מצויינים הערכים התזונתיים של אותם "דגני בוקר" לפני שהם עברו קלייה בתנורים. אותם דגנים הרי עוברים אפייה או קלייה ויבוש המוני ורק אז נארזים באריזות. הערכים התזונתיים הסיבים התזונתיים והויטמינים המהוללים היו שם עד לאפייה/קלייה. אבל מה נשאר אחרי ? מי יכול לבדוק ולמדוד מה מכל זה נשאר אחרי שזה עבר קלייה בחום של מאות מעלות ?
ובנושא אחר, אבל על רעיון דומה: כל התזונאים מציינים לנו את הערכים הגבוהים של ברזל שיש למשל בכבד, כמובן שיש גם ברזל במזון מן הצומח, אבל אני מבקש רגע להתמקד בבשר הכבד של העוף למשל. שמציינים שהוא עשיר בברזל. תמיד אומרים למי שחסר ברזל שיאכל כבדים (למי שאוכל בשר) השאלה שלי היא שוב: אותה כמות של ברזל שהמדענים ישבו ובדקו וציינו, זה ערכי הברזל בבשר חי או אחרי צלייה/טיגון/אפייה ?
אני יוצא מתוך הנחה שאין לאף אחד דרך לדעת מה בכלל נשאר מכמות הברזל בכבדים אחרי צלייה/המלחה טיגון/אפייה וכל טבלאות המזון המתייחסות לברזל בכבד זה מדידת הברזל כשמדובר בכבדים חיים..בבשר נא
אבל אף אחד מאיתנו לא אוכל כבדים חיים, אז כמה מהברזל באמת נשאר ? וכי יש דרך להעריך את זה ?

שאלה אחרונה ודי, אבל היא חשובה לי מאוד:
השום ידוע לפי כל מה שקראתי באינספור סגולות של בריאות, לרבות היותו מה שקרוי "אנטיביוטיקה מהטבע" , מאוד ממליצים על שום כמחטא וכמחסל חיידקים מספר1 .
והינה שוב שאלה מאותו בסיס: אף אחד מאיתנו (כמעט, לרוב) לא אוכל שום חי (סבתא שלי הפולניה עשתה זאת בצעירותה וכשהיו לה דלקות בחניכיים היתה שם שום חתוך חי על החניכיים, לא יודע אם יש עוד אנשים בימנו שיכולים לעשות דברים כאלה, וגם אז אי אפשר היה להתקרב אליה למרחק 20 מטר מהריח המסריח מהשום...) אנחנו לרוב או מבשלים או מטגנים את השום עם עוד דברים, אפילו קצת, כבר זה לא שום חי. ושוב השאלה העקרונית והמאוד חשובה: מה מכל הערכים התזונתיים שכולם מדברים עליהם אם בכלל נשאר בשום אחרי שטיגנתי או בשלתי אותו ?

בתודה מרא'ש
 

ladybug6

New member
עד כמה שידוע לי

בגדול, מה שנהרס בבישול זה נוגדי חימצון וחלק מהויטמינים, בדגש על ויטמין סי שרגיש לחום. השאר נשאר, ויש דברים שאפילו הופכים יותר זמינים אחרי בישול כמו ליקופן בעגבניות, משהו בגזר ועוד כתומים (הבטא קרוטן? אל תתפוס אותי במילה), הברזל בחלק מהעלים הירוקים יותר זמין אחרי בישול כי הבישול הורס חומצות שמפריעות לספיגה, וכו'... נמתין לגידי שיתן תשובה יותר מלומדת משלי
 

RSPA

New member
את יכולה לבדוק אם את צודקת גם באתר שהבאתי בפוסט השני


 

RSPA

New member
רק הערה קטנה

ישנן טבלאות שמפרטות יפה את ההבדלים בערכים התזונתיים של מזון טרי מול הערכים שלו לאחר "טיפול" (כגון: בישול/צליה/טיגון/אפיה וכד').
למשל, הטבלאות המופיעות באתר של מכון ויצמן.
http://stwww.weizmann.ac.il/health_nutrition/

לשם דוגמא מביא צילומים של ערכים של ברוקולי טרי ולאחר בישול.



 

ladybug6

New member
זה מצוין, אבל

לדקדק בפרטי הערכים זה לא מספיק למי שרוצה להיות באמת מודע למה שהגוף שלו מקבל, כי יש עוד גורמים שמשפיעים כמו אלו שציינתי למעלה (גורמים שמפריעים/עוזרים לספיגת נוטריינטים) ולכן חשוב להבין גם אותם כדי לדעת לשלב מזונות בצורה יעילה, לטפל בהם בצורה אידיאלית (יש שיטות בישול שמאבדות יותר ויטמינים ויש שפחות).
ועם כל הדברים האלה, אני לא חושבת שיש סיבה להתעסק בפרטים האלה ולהתמחות בהם (אלא אם אתה מעוניין להיות תזונאי). אם אוכלים מזונות מלאים (כמה שפחות מעובדים), ואוכלים מגוון, והרבה ירקות, עלים ירוקים וקטניות - אז לא צריך לדאוג לשום מחסור.. הגוף יודע להשתמש במה שהוא מקבל בצורה די חכמה.
 

gs1234

New member
הטבלאות של הברוקולי שהבאת מאד מענייניות

אני יכול להבין שאחרי הבישול של הברוקולי, חלק מאבות המזון שלו זלגו למים - יש בברוקולי מבושל פחות חלבונים, סידן וברזל. אבל חלק מאבות המזון "צמחו" פתאום - יש בברוקולי המבושל יותר סיבים ויותר שומן. למיטב הבנתי (תקן אותי אם אני טועה), בשביל 100 גרם ברוקולי מבושל צריך משהו כמו 103 גרם ברוקולי טרי. סיבים ושומן לא מסיסים במים, 3 גרם של חלבונים, סידן וברזל מופרשים בזמן הבישול, ולכן המשקל של הסיבים והשומן בברוקולי המבושל מעט יותר גבוה מאשר בברוקולי טרי.
 

Gidi Shemer

New member
כמו שכבר כתבו פה, יש דברים שאובדים (חלקית)

ויש דברים שעולים חלקית. ישנם ויטמינים שערכם יורד בבישול, תלוי כמובן באיזו צורת חימום. ויטמין c למשל שנחשב יחסית מאד לא עמיד לחום, יתפרק רק למחצית ממה שהוא היה לפני הבישול, אבל חימום במיקרוגל ישאיר 75 אחוזים מהויטמין ואידוי עוד יותר.
מינרלים בדרך כלל הופכים ליותר זמינים בעקבות בישול. אם מדובר בירקות כמו ברוקולי, מרק ייתן את הפתרון הטוב ביותר (או לחלופין מיקרוגל) כי אחרת חלק מהמינרלים זולגים למי הבישול. העניין הוא לגבי הברזל שציינת, כמו לגבי סידן ומינרלים נוספים הוא שלא מדובר רק במספרים שקיימים בערכים, אלא מה מתוך זה נספג. בישול עוזר לספיגה לעונת אותו ירק חי. בקטניות, הנבטה היא התהליך היעיל ביותר וכך הלאה.
קליה וחימום גבוה בגלל עלולים להיות בעייתים בהקשר של שומנים שעלולים לעבור חמצון. זה לא סוף העולם אבל כדאי להיות מודע לכך.
 
תשובות

כאשר רושמים ערכים של מוצר מוכן (כמו הקורנפלקס) זה אחרי אנליזה במעבדה. איך עושים את זה? יוצרים כמו "בלנדר" של המזון, ואז על העיסה עושים את הבדיקות השונות.
ברור שלא מתייחסים לכל מרכיב בנפרד, כי זה הופך את זה אפילו ליותר מסובך.

לגבי ברזל: ברזל מן החי נספג יותר טוב לעומת ברזל מן הצומח, ולכן כשממליצים על כבד מניחים שהברזל הרב שנמצא שם בין כה וכה גם ייספג היטב.
בנוסך- ברזל הוא מינרל. מינרלים לא נוטים להיהרס בבישול וחימום (כמו ויטמין C, למשל).
מה גם, שגם לכבד מבושל עושים את האנליזת "בלנדר" הזו, כך שהערכים הם לאחר בישול. דיאטנים לא חצאו בהמלצות או בהצהרות (שלכבד יש הרבה ברזל) בלי הבדירות והמחקרטים המתאימים (כולל השפעה של צריכת כבד על בדיקות דם... לא חסרים מחקרים בנושא).

אותנו לימדו שבפויקה צמחוני יורד קצת ברזל מהסיר למזון, ובעיקר זה שקרוב לדפנות (לא השרוף, אבל זה שנצבע בקצת שחור).
 
למעלה