מסכים ומוסיף
אנחנו לא רק לומדים היסטוריה של העם שלנו אלא קיימת גם היסטוריה כללית. לומדים על תהלכים היסטורים שונים בעולם שהביאו למצבים קיצוניים יותר או פחות. זאת על מנת שתהיה מודעות באשר לסימפטומים שונים שמרמזים על חזרת ההסיטוריה. יש גם היסטוריה לכל תחום שנלמד כמו תולדות האומנות, תולדות האדריכלות וכל התולדות למינהם. במקצועות כמו אומנות ההיסטוריה יכולה להשפיע על היצירות בהווה. כך למשל כאשר התגלו הכתבים של אפלטון, ניכרת באותה התקופה, השפעה של כתביו על פילוסופים אחרים. לגבי ההסיטוריה של עם, יש כאן חלק מתהליך הלאומיות שעובר על עם. תהליך הגיבוש על עם אחד. בהגדרה הנפוצה של המילה "עם", מצויינת גם "היסטוריה משותפת". היסטוריה, אם כן, זה משהו שמאחד את העם, ומיחד אותו מעמים אחרים. וכמו שנכתב כאן כבר לפני, מאחד את הכוחות הלוחמים שלו מסביב למטרה. זאת הסיבה שבצבאות רבים בעולם קיים דגש על מורשת קרב למשל. לכל העמים בעולם קיימים מיתוסים שנתפסים כעובדות היסטוריות, למרות שלא היו ולא נבראו. בכל העמים בעולם, ההיסטוריה בדרך כלל מצונזרת כך שתתאים לסיפור ההרואי המתאים לעם. הדבר מדגיש את חשיבות ההיסטוריה של העם בגיבוש ההגנה על עצמו, ואופיו הלאומי. דוגמא נוספת לעד כמה חשובה ההסטוריה בעיני עם, היא בחגים כמו היום. חגים נחגגים לפי המסורת על אירועים היסטורים. אנו חוגגים את פסח לזכר יציאת מצריים את סוכות לזכר הסוכות שבנו בני ישראל, את פורים אנו חוגגים לזכר סיפור מגילת אסתר, חנוכה לזכר נס כד השמן. זאת על מנת להזכיר וללמד את עצמינו אירועים היסטורים שקרו בעבר. אז בנתיים חג שמח!!!