שאלה פילוסופית (קצת יאוש)

שאלה פילוסופית (קצת יאוש) ../images/Emo35.gif ../images/Emo7.gif

שלום לכל הבות המקסימות! לא כתבתי הרבה זמן אז מזל טוב לכל אלה שבהריון הלוואי בקרוב אצל כולם! סתם משהו טיפשי שמסתובב אצלי בראש כבר כמה ימים אני מטבעי מאוד אפיקורוסית (אוכלת הכל נוסעת בשבת וכו) אבל ביום כיפור תמיד נופל עלי מין קטע מוזר שכזה לצום בצורה קיצונית (כולל איצחצוח שיניים ) השנה החלטתי שנמאס לי מזה ואני מתכוונת לחטוא כמו כל המשפחה והחברים מסביב אבל......... זאת השנה הראשונה שאני מנסה להכנס להריון ואולי מישהו שם למעלה דווקא מתחשב ביום הצום המיוחד הזה?! ואולי בעצם השנה זה לא הזמן להפסיק?!
 
תראי , אין פה "חוקיות". כל אחד צם

מסיבותיו הוא - ולאו דווקא מהסיבה הדתית. אם את מרגישה שבמידה ותצומי תזכי לחסד הנוגע להריון מהיושב במרומים - אזי אל תפסיקי לצום דווקא השנה. הכל עניין של תחושה פנימית. אם הייתי במקומך , אני חייבת לומר לך -הייתי צמה השנה ולא גורעת ממנהגי.
 
אומרים שלא טוב לשנות אורחות חיים

כשמנסים להכנס להריון אז אם כל יום את אוכלת - אז זה נחשב שצריך לאכול אם את כל כיפור צמה - אז זה נחשב שאת צריכה לצום לא נראה לי שלדת יש יתרון או חסרון בנושא אנחנו פה מכל הקשת של יחס לדת ואין אפליות !!! בהצלחה בנסיון ליאור
 

ligo

New member
לאפיקורסית

אני חייבת להודות שגם אני הקדשתי מספר דקות לנושא הזה- אני אתאיסטית, אז מן הסתם אני לא צמה ביום כיפור, והשנה חשבתי אולי לצום כדי שמישהו שם למעלה יעזור לי להכנס להריון... אבל אם אני לא מאמינה בה´ אז זה די מיותר לצום... אז זו ההחלטה שלי, לדבוק ב"אמונתי". אם את כן מאמינה, ואפילו קצת, שיש שם מישהו למעלה, אז לכי על זה, תצומי. אבל תזכרי שבסופו של דבר- לכולם יש ילדים, בין אם הם דתיים ובין אם כופרים.
 

מרב.

New member
זה כל כך עניין אישי

הרי האמונה היא בלב, ואינה מוכתבת על ידי חוקים, סיגופים או איסורים למינהם. הדת והאמונה נובעים מבפנים, ואין זה משנה אם את דתיה או לא. אני רחוקה מאוד מדת, אבל אמונה יש בי. אני לא צמה כבר שנים, ואני ממש לא מאמינה שצום או הדלקת נרות בשבת יביאו לי את האושר- לא הריון ולא שום דבר. אבל כיוון שאמונה אינה רציונלית, ההחלטה נתונה לליבך בלבד. שיהיה צום קל אם תצומי, ושהאושר יבוא על גבי חסידות הסתיו... מרב
 

yaelhul

New member
ואני דווקא צמה כל שנה, לא בגלל

שאני מאמינה שעלי לכפר על משהו, אלא כי זה חשוב לאיש שלי (ולפני כן היה חשוב לאבי. בשבילי זה מעין ספורט, וגם קצת מסורת. דווקא השנה אני כועסת. מרגישה צורך לעשות דווקא, לא לצום, לעשות מה שבא לי, אולי אפילו לצאת לבלות (אני בחו"ל אז לא חסר לאן), כי הרי ממילא לא יצאתי נשכרת מכל השנים בהן צמתי. שלא תבינו לא נכון, מעולם לא צמתי כדי להרוויח משהו, אבל אני לא יכולה להתווכח עם הרגשות שלי. נראה מה יהיה מחר. צום קל למי שצם. יעל
 
למעלה