שאלה פילוסופית

AVIVE GEFEN

New member
שאלה פילוסופית

נניח שאנחנו מבקשים לעשות תוכנה שתדמה לנו כיצד יתנהג אדם בחיי היומיום (ולאוו דווקא לפני החלטות חשובות) במצבים שונים שהחיים ביומיום מציבים לנו. מפגש עם אנשים בדרך למכולת, בנסיעה, בעבודה, בדרך לשירותים בעבודה, בחדר אוכל, בבילויים, מפגש עם מוכר בחנות שממנה אנחנו רוצים לברר מחירים ולקנות..... - אלה חיי היומיום שלנו. ובחיי היומיום האלה מול אנשים אנחנו עומדים בפני מצבים שונים שעלינו להתמודד איתם למשל ביזמן דיבור קורה שלא מאמינים לנו (אנחנו צריכים להתמודד עם זה), קורה שאנחנו לא מאמינים לדוברים, בודקים איך אפשר ללמוד מהם להצליח בשאיפה שלנו, מזהים מתי מה שפלטנו גורם למאזין ללמוד ממנו לרמות אחרים, רואים איזה טעויות בחשיבה יש להם שהפילו אותם בפח וסולדים מחשיבות שאלה, מזהים מתי אחרים רואים זאת אצלנו וכו'...... נניח שאנחנו רוצים לעשות תוכנת סימולציה שתדמה לנו כיצד יתנהג ובאיזה אופן הוא יגיב למצבים שונים שהחיים מציבים. ונניח שאנחנו מכוונים את התוכנה כך שהוא בכל מצב יעשה טעות עם האנשים למשל יגיד משהו שהפיל אותו בפח, או למשל הוא דיבר בצורה שמישהו תפס אותו או למשל מוכר רימא אותו וניצל את תמימותו והפיל אותו בפח או למשל הוא גילה שמשפחתו בגדה בו בצוואה שכולה נגדו, או למשל גילה שעורך דין שאליו ניגש לקנות ממכרז זכה בעצמו במכרז והפיל אותו בפח וכו'. וכעת אחרי שהוא טעה כל כך הרבה אנחנו רוצים לראות את הקיצוניות של זהירותו עם אנשים ורוצים לדעת איך ההתנהגות החדשה (שופעת הנסיון העשיר שלו) תתבטא במצבים שונים. תוכלו לתאר כיצד אדם מנוסה במספר רב של פעמים עם טעויות יתנהג במצבים השונים של חיי היומיום ? כיצד באופן קיצוני תתבטא ההתנהגות הזהירה שלו ? לאיזה מסקנות ומסרים (קיצוניים ואף מוזרים) אדם כזה יגיע בסופו של דבר ?
 

bodas

New member
טעות אחת בסיסית ../images/Emo8.gif

האדם הוא לא מכונה. שום תוכנה לא תוכל לעולם להוות סימולציה אמינה לאדם, גם לא "האדם מן השורה"... למה? כי אם אני אכלתי פעם מנגו וקצת צרב לי בשפתיים - אני לא אגע יותר במנגו בחיים, למרות שיכול להיות שזה בכלל משהו שאכלתי קודם. אבל בנאדם אחר לא ייכנע כל כך מהר לגמול הזה וינסה לבדוק שוב... ככה אנחנו מתוכנתים - ללמוד מהטעויות שלנו. אבל לא לכל אחד סף רגישות דומה. לפיכך, בטרם התחלת הדיון על השאלה כיצד ינהג אדם שופע ניסיון חיים וטעויות, יש לדון קודם כל בסף הרגישות שלו, בתכונות האופי שלו וברקע ממנו הוא מגיע. אדם אורבני, לצורך ההמחשה, יבהל מאוד אם ייתקע לו קוץ באצבע, הוא ימרר בבכי ויתרחק מכל פיסת עץ בעתיד. לעומתו, חוטב עצים, לא יתרגש מקוץ באצבע, וגם לא ירתע לחזור לבולי העץ ולערום אותם, אפילו בידיים חשופות... מצד שני, יכול להיות שלאדם האורבני לא יהיה חשש גדול מלעשות תאונה, אך לחוטב העצים הכפרי רק המחשבה על מכונית תזרע בו פחד. שורה תחתונה - כל אחד לומד מהטעויות מהן הוא "אמור ללמוד", בהתאם לתוכנית הביולוגית/פסיכולוגית/אישיותית שלו. בהתאם לזה הוא גם מעצב את התנהלותו בהמשך חייו... ארוך ארוך, אבל מעניין
 
למעלה