שאלה פילוסופית

AVIVE GEFEN

New member
שאלה פילוסופית

נניח שאנחנו מבקשים לעשות תוכנה שתדמה לנו כיצד יתנהג אדם בחיי היומיום (ולאוו דווקא לפני החלטות חשובות) במצבים שונים שהחיים ביומיום מציבים לנו. מפגש עם אנשים בדרך למכולת, בנסיעה, בעבודה, בדרך לשירותים בעבודה, בחדר אוכל, בבילויים, מפגש עם מוכר בחנות שממנה אנחנו רוצים לברר מחירים ולקנות..... - אלה חיי היומיום שלנו. ובחיי היומיום האלה מול אנשים אנחנו עומדים בפני מצבים שונים שעלינו להתמודד איתם למשל ביזמן דיבור קורה שלא מאמינים לנו (אנחנו צריכים להתמודד עם זה), קורה שאנחנו לא מאמינים לדוברים, בודקים איך אפשר ללמוד מהם להצליח בשאיפה שלנו, מזהים מתי מה שפלטנו גורם למאזין ללמוד ממנו לרמות אחרים, רואים איזה טעויות בחשיבה יש להם שהפילו אותם בפח וסולדים מחשיבות שאלה, מזהים מתי אחרים רואים זאת אצלנו וכו'...... נניח שאנחנו רוצים לעשות תוכנת סימולציה שתדמה לנו כיצד יתנהג ובאיזה אופן הוא יגיב למצבים שונים שהחיים מציבים. ונניח שאנחנו מכוונים את התוכנה כך שהוא בכל מצב יעשה טעות עם האנשים למשל יגיד משהו שהפיל אותו בפח, או למשל הוא דיבר בצורה שמישהו תפס אותו או למשל מוכר רימא אותו וניצל את תמימותו והפיל אותו בפח או למשל הוא גילה שמשפחתו בגדה בו בצוואה שכולה נגדו, או למשל גילה שעורך דין שאליו ניגש לקנות ממכרז זכה בעצמו במכרז והפיל אותו בפח וכו'. וכעת אחרי שהוא טעה כל כך הרבה אנחנו רוצים לראות את הקיצוניות של זהירותו עם אנשים ורוצים לדעת איך ההתנהגות החדשה (שופעת הנסיון העשיר שלו) תתבטא במצבים שונים. תוכלו לתאר כיצד אדם מנוסה במספר רב של פעמים עם טעויות יתנהג במצבים השונים של חיי היומיום ? כיצד באופן קיצוני תתבטא ההתנהגות הזהירה שלו ? לאיזה מסקנות ומסרים (קיצוניים ואף מוזרים) אדם כזה יגיע בסופו של דבר ?
 
להתחיל מחדש בנשימה האחרונה

"... מים ששפכת אל תוך היין לא תוכל לשפוך אותם בחזרה אבל להתחיל מחדש יכול אדם בנשימתו האחרונה" הקטע הזה מתוך שיר של ברטולד ברכט מדגים את מה שרציתי לומר לך. יש להבחין בין טוב לב פיקח לפותה (כמו שאמרה כלת פרס נובל לספרות ב- 2002) ולהעדיף את הראשון. ואולם לצד טיפוח השכל הישר ומידת הזהירות שמתחייבת ממנו (למשל כדאי שנגדל ציפורניים כדי שיריבינו הפוטנציאליים יחששו קצת מאיתנו) לצד זאת, כדאי לחתור ככל האפשר לשימור התום והאמונה באדם, מפני שמי שמאבד כליל את אלה- פוגע לדעתי בעצמו בצורה אנושה. מוטב לסבול עוול מאשר לעשות עוול- כך מלמדנו סוקרטס בספר הראשון של הפוליטיאה. מקיאוולי מלמדנו ההפך: מוטב לגרום עוול ולהצטייר כמי שנגרם לו עוול, הוא ממליץ בספרו "הנסיך". אינני יודע מי צודק- מקיאוולי או סוקרטס. אבל נראה לי שלצד המלחמה בעצמנו (בנטייה שלנו להווריד - מלשון להפוך לוורוד- מצבי עניינים קשים) עלינו גם להילחם בתבונתנו ובנטייתה להשליט זהירות מוגזמת על אורחותינו ודפוסי התנהגויותינו.
 
יישר כוח!!!

תשובה עמוסה ומעניינת.... אני מניחה שאתה מצפה שאני אבין כל מה שכתוב כאן... סתאאאאאאאאאאאם
 
למעלה