שאלה פסיכולוגית-פילוסופית
שלום. עברתי התמוטטות נפשית השנה כתוצאה ממשבר. לא אושפזתי. בכל אופן הבעייה שלי היא כזאת- רגרסיה. באופן יותר ספציפי כשאני בחברת בני אדם קשה לי להפנים את ההבנה שאני אובייקט בעיניהם מה שמשאיר הרבה מקום לדימיון בכל מה שקשור לקשרים ולהבנה של מצבים חברתיים והתנהגויות של האחר (לא רק מתוך פנטזיה כנראה גם כסוג של דרך הגנה). יש בי את ההבנה שאני אובייקט וחלק מהעולם ולא מרכזו אבל כאילו אני דוחה אותה כל רגע מחדש כמו מתוך מרד ואם אני מתאמץ בכל הכוח להפנים אותה זה לא נמשך יותר משנייה. אני לא יודע מה לעשות ואני מרגיש שנהיו לי הרבה סימפטומים אוטיסטים, מה גם אני לא סבור שהייתי אחרתבעבר אמנם הרגשתי אחרת בתקופות שונות של החיים שלי (בגיל מסויים במסגרות חברתיות מסויימות למשל יצרתי קשרים בקלות ובהנאה מה שמעיד על יכולת תקשורת ושיתוף פעולה. -בלי קשר אני כמה לקשרים חברתיים אך מתקשה מאוד לעשות זאת כיום כי סוג של נכנעתי למוזרויות שלי....) האם יש דרך לשוב אל תחושת העצמיות המגובשת שלי בתוספת של ביטחון עצמי פלוס כל ההבנות החכמות שיש לי היום? אני מרגיש אומלל. אשמח לדעת אם משהו כזה ידוע בספרות הפסיכולוגית. אודה על תשובתכם
שלום. עברתי התמוטטות נפשית השנה כתוצאה ממשבר. לא אושפזתי. בכל אופן הבעייה שלי היא כזאת- רגרסיה. באופן יותר ספציפי כשאני בחברת בני אדם קשה לי להפנים את ההבנה שאני אובייקט בעיניהם מה שמשאיר הרבה מקום לדימיון בכל מה שקשור לקשרים ולהבנה של מצבים חברתיים והתנהגויות של האחר (לא רק מתוך פנטזיה כנראה גם כסוג של דרך הגנה). יש בי את ההבנה שאני אובייקט וחלק מהעולם ולא מרכזו אבל כאילו אני דוחה אותה כל רגע מחדש כמו מתוך מרד ואם אני מתאמץ בכל הכוח להפנים אותה זה לא נמשך יותר משנייה. אני לא יודע מה לעשות ואני מרגיש שנהיו לי הרבה סימפטומים אוטיסטים, מה גם אני לא סבור שהייתי אחרתבעבר אמנם הרגשתי אחרת בתקופות שונות של החיים שלי (בגיל מסויים במסגרות חברתיות מסויימות למשל יצרתי קשרים בקלות ובהנאה מה שמעיד על יכולת תקשורת ושיתוף פעולה. -בלי קשר אני כמה לקשרים חברתיים אך מתקשה מאוד לעשות זאת כיום כי סוג של נכנעתי למוזרויות שלי....) האם יש דרך לשוב אל תחושת העצמיות המגובשת שלי בתוספת של ביטחון עצמי פלוס כל ההבנות החכמות שיש לי היום? אני מרגיש אומלל. אשמח לדעת אם משהו כזה ידוע בספרות הפסיכולוגית. אודה על תשובתכם