יופי של שאלה
מה שאותי מרגיע, יותר מהכל, זה לשבת מול המראה לאחר מקלחת ריחנית ולהתחיל לטפל בעור פניי כולל מסג' עדין לפנים תוך כדי ניקוי העור עם חלב פנים, מי פנים, קרם לחות וכו'. החלק הכי מהנה ומרגיע מבחינתי, זה הקטע של האיפור. אצלי אין דבר כזה למרוח צבעים מהר כלאחר יד כי ממהרים לעבודה או ליציאה. אצלי האיפור חייב להיות בדרגת אמנות. בשבילי זה תחליף לציור שפעם הייתי מתעסקת איתו ועם השנים הפסקתי. אני לא מקובעת על אותו האיפור או אותם הצבעים. אני תמיד משנה צללית, צבע עפרון וצבע שפתון. גם הסמקים נתונים למצב הרוח. פעם ורוד, פעם חום בהיר, פעם ברונזה, והעיקר לגוון. אני יכולה להשקיע בזה שעה שלימה. שעה שנותנת לי את המרגוע. במיוחד עכשיו כשאני לא צריכה למהר לעבודה, וגם אם אני צריכה לצאת לאיזה שהוא מקום, אני לוקחת לי מראש את הזמן הדרוש לאיפור. זה חייב להיות מושלם וככה זה מרגיע אותי.
כשהייתי נערה הייתי נרגעת רק תוך כדי ציור פורטרטים או פרחים. מעולם לא ציירתי דברים אחרים. כשלמדתי להתאפר, גיליתי שזה מרגיע אותי יותר מהכל. זה היה הוואבן שלי. באותה המידה זה מרגיע אותי גם כשאני מאפרת מישהי אחרת. הבעיה היא שעם מישהי אחרת אני לא יכולה להשתגע ואז אני צריכה להיכנע לדרישות שלה כמו, לא יותר מדיי צבע כאן או סומק פה וכו'. כשאני לבד עם עצמי אני יכולה להתאפר ככל העולה על רוחי, וזה הכי מרגיע אותי בעולם. אחרי זה אני יכולה לצאת ולבלות כל הלילה