אני
מפחדת מהמוות, במידה מסויימת, אבל אין לי הרבה זמן להקדיש ל-לחשוב עליו. אני בעיקר מרגישה שהיות ואין לי כלים להבין אותו, ולא דימויים לדמות אותו, אין לי מה לחשוב עליו כל-כך הרבה. אגב, ממש עכשיו קראתי סיפור מעניין שנוגע בזה; "טדי" מתוך "תשעה סיפורים" של ג'ד' סאלינג'ר, קובץ שבעצם מומלץ כולו <כולל הבלתי נשכח "יום נפלא לדגי-בננה">, סיפורים קצרים פשוטים ויפים ואנושיים, ועצובים נורא.