הסיבה היא...
אלי ידידי; לדעתי קימות שתי סיבות. אחת, עם הטכנולוגיה של היום ניתן לבנות מטוסי מנהלים שיחס הדחף למשקל מאפשר לו לטוס בגבהיים שכאלה. לעומת מטוסי נוסעים, שבגלל משקלם זה בלתי אפשרי. בכל מקרה, גבהים אלה, הם השיג רום, ולא בהכרח גובה שיוט ראשוני. למטוס מנהלים זה נראה טוב על הנייר, כך שהוא יכול לקבל מרשמ לטוס ישר בין נקודות מרוחקות משום שכמעט ואין תנועת מטוסים מעל 41,000 רגל. שנית, לפי החוקה המקובלת בעולם, באם המטוס מעל 41,000 רגל, אחד הטייסים חייב להרכיב את מסכת החמצן כל הזמן, משום שזמן "ההכרה" נמדד בשניות ספורות. לא נוח ולא בר ביצוע בטיסות ארוכות. בנוסף, והיה כי המטוס במצב של איבוד לחץ מידי, הנוסעים לא יספיקו לשים את המסכות, ויש להניח שכולם יאבדו את הכרתם. לפי החוקה הישראלית, באם המטוס מעל 35,000 רגל, אחד הטייסים חיב להרכיב את המסכה כל הזמן. (פרק שני, תקנה 31ב). מייק..
