שאלה קצת אחרת ואין לה שם

[אשרי האשה]

שאלה קצת אחרת ואין לה שם

הגדולה שלי, מהיום הראשון להוולדה, תמיד, אבל תמיד היא עושה קקי בדיוק כשאנחנו צריכים ללכת/ממהרים/מחכים לנו/צריך להיות איפשהו כבר וכו'. זה לאורך השנים נשאר אותו דבר בדיוק. אנחנו מבקשים ממנה תמיד ללכת לשירותים לפני שיוצאים ואז היא לא צריכה. איך שאנחנו בדלת, היא נזכרת שהיא צריכה קקי. וגם כשהיתה תינוקת, תמיד איך שהייתי איתה בדלת, בידוק היתה עושה והייתי צריכה לחזור ולהחליף לה. נראה לכם משהו שצריך טיפול/התייחסות מיוחדת או משהו שאין איתו בעיה?

 

[מטפונה]

תשובה כנה לבעלי קיבה חזקה.

אני מצטער, אני מנסה להתנסח בעדינות אבל הנושא עצמו קצת מגעיל... אני מודה, גם אצלי זה ככה. פעם הייתי מוטרד מזה. המשפחה תמיד צוחקת עלי. היום למדתי לראות את הצד החיובי שבזה. יש אנשים שבשביל לחרבן , תסלחו לי, צריכים לאכול שזיפים, סובין או לשבת שעות עד שיצאו להם טחורים... יש כאלו ששותים קפה או מעשנים בשביל קצת קקי... ואני, מה בסך הכל אני צריך? קצת לחץ זה הכל. חבל על הכסף לפסיכולוג השלמתי עם זה. אני מחכה לדקה האחרונה ו...הופ! כמו קסם, כשאני לחוץ לצאת גם הקקי ככה. אני רץ לדקה/חמש דקות וזהו זה. מה רע? אמא שלי (וגם החברה) כבר למדו להגיד לי 5 דקות לפני שזזים באמת שזזים. אולי תנסי את זה?

 

[irisgh]

../images/Emo13.gif דווקא תשובה נחמדה מאוד.

 

[מטפונה]

../images/Emo9.gifתודה.

 

[נומי נגה]

../images/Emo45.gifאותי שכנעת.

 

[אשרי האשה]

לא עוזר, היא צריכה שממש נהיה בחוץ

כדי להזכר שהיא צריכה. דבר שני, תמיד תמיד זה לוקח לה שעות, היא חולמת המון בזמן הזה.

 

[נומי נגה]

../images/Emo8.gifלפי החתימה שלך...

את עניין החלומות היא ירשה ממך... וברצינות, אם זה לוקח שעות אולי זה בכל זאת לא כ"כ דחוף וסתם דפוס שהיא יצרה לעצמה. שווה לנסות בנסיעה הבאה למקום קרוב (15 דק' נסיעה ) להודיע לה מראש שתלך לשירותים. אם היא לא תרצה ושוב "תיזכר" רגע לפני, לבדוק אם היא מעדיפה להשאר בבית או לעשות כשתגיעו. לאט לאט היא תלמד לפתח דפוס אחר, כמובן יש להקפיד שלא תתאפק...

 

[אשרי האשה]

דווקא לא ממני, החלומות פה קשורים

לחברה שלי. שעות זה כי זה יותר לאט ממני. את לאיודעת איך זה, כשממהרים הכל נראה איטי נורא, אף פעם לא מדדתי על השעון כמה זמן באמת זה לוקח.

 

[noa_f]

את יודעת מה? זאת נקודה די טובה.

ראיתי פעם איזו תוכנית, על מין פסיכולוגיסטית כזו שעושה "טיפולי בית". היתה שם בעיה עם ילדה שלקח לה המון זמן לאכול. האמא היתה מתעצבנת עליה, אז הילדה היתה עוד יותר מתמזמזת וכו' (את מבינה את העקרון). בקיצור: דבר ראשון, ההיא הראתה לאמא, שאם נותנים לילדה להתמזמז, בלי להתעצבן, זה בעצם לא לוקח כ"כ הרבה זמן כמו שהיה נראה לאמא. אולי רבע שעה במקום 10 דקות אכילה. ומה זה בעצם רבע שעה לארוחת צהריים? מה אני מנסה לומר לך כאן? באמת תמדדי זמן. אולי תגלי שהיא בעצם יושבת שם בסה"כ זמן סביר לשירותים וזה רק נראה לך המון בגלל שאת לחוצה. ברגע שאת יודעת שהזמן הוא סביר - את פחות עצבנית והכל נהיה יותר נינוח. וגם כמובן, ניתן לתכנן מראש את הזמן הזה. אולי אם הילדה תרגיש פחות לחץ לפני יציאה מהבית (למרות שעם ילדונת ותינוקת וחפצים, זה תמיד קצת כאוטי), היא גם לא תצטרך לשירותים.

 

[פלגיה]

פשוט תצאו יותר מוקדם

כלומר תביאו אותה בחשבון. הבת הגדולה שלי תמיד לא מעוניינת לצאת, ונזכרת שהיא בעצם גם רוצה לצאת ברגע אחרי הרגע האחרון, כך שכולם צריכים לחכות לה שתתארגן. זה מאוד עצבן אותי הרבה שנים, עד שהחלטתי שאני יוצאת 10 דקות קודם, כך שגם היא עוד מתארגנת - עדין יש זמן.

 

[עוד שרון]

תמיד, כמה דקות לפני יציאה מהבית

אני מזכירה לבת שלי ללכת לשירותים. אני גם עושה זאת בעצמי.

 

[g u r a]

צומי- או בעברית צחה

תשומת לב! בפעם הבאה שהיא נזכרת להכנס לשירותים ...תכנסו הביתה..תדליקו טלויזיה ותשבו בסלון. ברגע שהיא תבין שאתם לא ממהרים ולחוצים- היא תעשה זאת יותר מהר, ואולי בפעמים הבאות- תוותר לכם על הטרטור! <כמובן שיש לקחת בחשבון מקדם זמן..להכריז שיוצאים רבע שעה לפני>