שאלה קצת אישית ופסיכולוגית לוותיקים מביננו
מגיל צעיר הייתי ילדה שמנה וכתוצאה מכך גדלתי עם דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוך מאוד.
או שאולי זה קודם הדימוי העצמי הנמוך שגרם לי להתחיל לאכול, ואז ההשמנה הורידה לי עוד יותר את הדימוי העצמי - ושוב ושוב ושוב.
בכל מקרה התוצר הסופי היה שלפני הניתוח הייתי מאוד שמנה ומאוד לא בטוחה בעצמי.
אני עכשיו אחרי שנה וחודש אחרי הניתוח, 60 ק"ג פחות - אמנם לא רזה ויש עוד דרך לעבור, אבל פחות מקודם
ועם השומן שירד אני מרגישה שהביטחון העצמי מתחיל לעלות איתו.
אבל הדימוי העצמי לא השתפר יותר מדי. והוא ממשיך להוריד אותי וכל פעם שאני מתחילה להרגיש טיפה טוב עם עצמי ומרגישה שאני יכולה להעז לעשות יותר דברים, יש קול בתוכי שאומר "מי את בכלל שתעזי להרגיש ככה?".
אני הולכת לטיפול פסיכולוגי מתוך ידיעה שלא מספיק לטפל בגוף השמן אלא גם בראש השמן, אבל אני מוצאת את עצמי צריכה לדעת את הדעה של אדם שבאמת עבר/עובר את מה שאני עוברת, כי תכל'ס רק מי שעובר את התהליך הזה יכול באמת להבין מאיפה אני באה
מישהו אחר יכול להזדהות? האם ההרגשה הזאת עוברת או לפחות פוחתת?
מגיל צעיר הייתי ילדה שמנה וכתוצאה מכך גדלתי עם דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוך מאוד.
או שאולי זה קודם הדימוי העצמי הנמוך שגרם לי להתחיל לאכול, ואז ההשמנה הורידה לי עוד יותר את הדימוי העצמי - ושוב ושוב ושוב.
בכל מקרה התוצר הסופי היה שלפני הניתוח הייתי מאוד שמנה ומאוד לא בטוחה בעצמי.
אני עכשיו אחרי שנה וחודש אחרי הניתוח, 60 ק"ג פחות - אמנם לא רזה ויש עוד דרך לעבור, אבל פחות מקודם
ועם השומן שירד אני מרגישה שהביטחון העצמי מתחיל לעלות איתו.
אבל הדימוי העצמי לא השתפר יותר מדי. והוא ממשיך להוריד אותי וכל פעם שאני מתחילה להרגיש טיפה טוב עם עצמי ומרגישה שאני יכולה להעז לעשות יותר דברים, יש קול בתוכי שאומר "מי את בכלל שתעזי להרגיש ככה?".
אני הולכת לטיפול פסיכולוגי מתוך ידיעה שלא מספיק לטפל בגוף השמן אלא גם בראש השמן, אבל אני מוצאת את עצמי צריכה לדעת את הדעה של אדם שבאמת עבר/עובר את מה שאני עוברת, כי תכל'ס רק מי שעובר את התהליך הזה יכול באמת להבין מאיפה אני באה
מישהו אחר יכול להזדהות? האם ההרגשה הזאת עוברת או לפחות פוחתת?