שאלה קצת אישית

[Eco12li]

שאלה קצת אישית

אני חודשיים וחצי אחרי לידה שקטה בשבוע 24 כבר חזרתי לעצמי פיזית וגם המחזור חזר לעצמו.
הבעיה היא שאני לא מצליחה להנות מיחסים עם בעלי.. (והוא ממש רגיש מתחשב ומשתדל)
קרה למישהי? יש עצות/הצעות?

 

[אובדתעצות1]

את יכולה לחדד למה את לא מצליחה?

זה כואב? את מתכווצת? נפשית קשה לך להתמסר שוב?

פשוט לכל הרגשה יכולה להיות סיבה שונה בתכלית.

 

[Eco12li]

לא עניין של כאב

יש שני דברים ששמתי אליהם לב:
אני מרגישה שהמוח עסוק במיליון מחשבות לא קשורות תוך כדי שרצות ומתחלפות לי בקצב מסחרר.
והדבר השני (מי שקשה לה עם תיאור נא להפסיק לקרוא)
הוא שיש לי תוך כדי תחושה פיזית שמזכירה קצת את השניה הזו שהראש של התינוקת יצא בלידה השקטה ואני לא מצליחה להתנתק מזה.

 

[מרעישה בשקט]

אני חושבת שזה עניין שצריך לגשת איתו למטפל/ת מוסמך/ת

בעיקר בגלל החלק האחרון של התגובה שלך לאובדתעצות.

אזהרת תיאור פיזי. מי שמפריע לה מוזמנת לעצור את הקריאה.



אני ממש מבינה את הזכרון של התחושה הפיזית.
יותר מ-6 שנים חלפו מאז הלידה השמחה שלי ואני עדיין זוכרת את ההרגשה של הגוף שלה יוצא ממני. כמעט 4.5 שנים חלפו מאז הלידה השקטה שלי (שבוע 21) ואני עדיין זוכרת את ההרגשה של הגוף שלה מחליק החוצה.

אם זה מפריע לך, אם זה משתלט על המחשבות שלך בזמן שלא מתאים לך, נראה לי שאפשר להיעזר בטיפול רגשי כלשהו כדי למתן את המחשבות ולנסות לנתק את התחושות.
באופן אישי לא נעזרתי בטיפול כזה. הרגשתי שעם הזמן זה ישתנה וישתפר, ואכן כך היה.

 

[שירהד1]

מסכימה עם ההמלצה של מרעישה בשקט

 

[Eco12li]

.

 

[אובדתעצות1]

תראי, אני גם מסכימה עם מרעישה.

יש דברים שצריכים איש מקצוע בשביל לפרק ולעבד.

אבל אני רוצה להגיד בזהירות עוד משהו. שהוא משהו משלים ולא במקום לטפל בעצמך.
לי חודשיים וחצי אחרי האובדן עוד היה מאוד מאוד מאוד קשה. בהכל. ממש. אומנם לא זכור לי דווקא קושי ביחסים.
אבל היה לי קשה אפילו לקום בבוקר. כל דבר היה לי קשה. כל דבר הכי קטן הזכיר לי מה שאיבדתי.
בכל רגע נתון רק התגעגעתי לתינוקת שלי, זה כל מה שחשבתי עליו כל היום. אני הולכת כבר שנים לקבוצת עבודה אז פתחתי את הדברים שם, ועשיתי עבור עצמי הרבה דברים שעשו לי טוב, ומשכתי את עצמי חזק חזק למעלה.
אני יכולה רק לעודד אותך שעכשיו אני הרבה יותר טוב, ברור שזה עוד כואב, אבל אני במקום אחר לגמרי, בזכות הטיפול וגם בזכות הזמן המרפא שחלף.

חיבוק גדול יקרה.

 

[Eco12li]

תודה על התגובות

אכן לא קל להזיז את עצמי בתקופה הזו, כל דבר נהיה קשה ולא פשוט.
בשגרה היומיומית אין ברירה, יש לי שני ילדים קטנים וזה סוג של "החיים ממשיכים" אבל המקומות שאני לבד או עוצרת לחשוב הכל מתחיל להסתבך.
התחלתי טיפול פסיכולוגי ואולי אני צריכה לפתוח שם את הנושא, למרות שזה אינטימי ומביך , ואולי אני צריכה עוד קצת זמן לעבד את הכל..
מה שבטוח זה שהכל עוד כאן ומציף למרות שאני משדרת לכולם שהכל בסדר

 

[שירהד1]

הטיפול בו את נמצאת הוא המקום

לפתוח בו הכל. בוודאי! הייתי רוצה שבעקבות הטיפול גם תהיי מסוגלת לשדר לסביבה שלך שלא הכל בסדר. שהכל עוד כאן ומציף. חלק ממטרות הטיפול (בעיניי) הן לסייע בהתמודדות מול הסביבה. וכן- מותר וצריך לפתוח דברים במסגרת הטיפול, גם אם הם מביכים ואינטימיים. אחרת- לשם מה את נמצאת שם?

בהצלחה!
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[pezach2]

המלצה חמה

לגמרי מביך, וחושבת שטוב מאד שהצלחת להוציא את זה בכתב.
ממליצה לך על מישהי ששמעתי מחברה טובה שלי שהיא מדהימה, העוסקת בריפוי ועיבוד של טראומה דרך הנשיות והאינטמיות שבזוגיות.
www.hanita.info/courses-and-workshops

 

[Eco12li]

אז שיתפתי היום את הפסיכולוגית

עברה בי תחושת הקלה בזכות הלדבר על זה, היא היתה מאד קשובה, ביקשה ממני לספר על הלידה השקטה עצמה ועל התחושות שלי במהלכה.
היא הגדירה את זה כסוג של פוסט טראומה
אני מקווה שעכשיו היא תדע לעזור לי לפתור את זה ביחד איתה

 

[שירהד1]

יופי, עשית טוב. גאה בך!

 

[Eco12li]

 

[אובדתעצות1]

טוב מאוד ששיתפת

אני בכלל לא חושבת שזה מביך. לכולנו יש בעיות וקשיים וזה לגיטימי וזה אנושי לגמרי.

אני גם הרגשתי ממש פוסט טראומה בחודשים שאחרי האובדן. זה היה מאוד מציף. לאט לאט המצב השתפר מאוד.