תני לבעלך לקרא את דבריי אלה
הי ל"בעלה" עד לפני כשנה ומחצית לא רציתי לשמוע על חתולים. חיות אגואיסטיות שדואגות רק לעצמן ולא מחזירות אהבה, יצורים עם 9 נשמות שחיים שוש ושוב בשביל עצמם, לכלוך, שערות אלרגיות ומה לא. לפני כשנה וחצי נכנסו לחיינו גזר ובילבי, אח ואחות (ידועים מאתמול בערב בשם החדש "נאדיה וסבסטיאן" לא שאני יודעת מי אלה). את גייזי ובלבלי פגשנו אצל חברה ווטרינרית. הם הביטו בנו מהכלוב ולא יכולנו להתעלם מהם. גרנו יחד, וחתולתה של אורלי פרל (כן ההיא) שהיתה שכנתנו אימצה אותנו והיתה מגיעה אלינו בערבים. בשבילנו לקחת חתול היה כאילו מתנה משמיים. היינו חייבם להחליט מה עושים, האם לוקחים את אחד התאומים ומשאירים את השני לחיות את חייו בכלוב אצל הווטרינית? עשינו הימור לקחנו את שניהם. בחודש הראשון רציתי להחזיר אותם. לא נקשרתי אליהם, הם היו עסוקים בעצמם ובלהתחבא מתחת לספה ולשחק עם עצמם. חשתי שתפקידי מסתכם באוכל-מיים-ניקוי ארגז-קניית צעצועים-מניעת שבירת חפצים בבית. אחרי כמה שבועות החתולים המתוקים החלו להראות סימני התאוששות מהמעבר ומהחיים בכלל. הם הפכו לאנשים קטנים (כמעט) לכל אחד מה יש אופי משלו. "גזרין" (על משקל ג´וזפין, או בשמו החדש סבסטיאן) הוא פינוקי שאוהב להיות במגע עם אייל ואיתי ומיילל יללות איומות. אבל אנחנו אוהבים אותו למרות הכל! הוא מעניק חום והאבה בימי החורף הקרים ובקיץ נהנה להיות בבית-בחוץ לסירוגין (חצי שנה הם חיו בבית ללא יציאה החוצה בכלל). בילבי (=נאדיה) מהממת ביופיה ודומה לסימבה ממלך האריות. הם מדהימים ואני יכולה שעות לדבר עליהם. בילבי לא אוהבת קרבה (קשיים באינטימיות קוראת לזה הפסיכולוגית) והיא לא מרבה להתרפק. הם תאומים וקשה להבדיל בינהם אבל הם כל כך שונים. עולם ומלואו כל אחד מהם. שערות? יש. למדתי להלחם בזה. זה מצריך אותי לטאטא את הבית יותר מאשר אני רגילה. לקח לי זמן אבל זה עשה את שנינו אנשים שקצת יותר מתייחסים לסביבתם ולמטאטא. ולנו? לנו הם מביאים אושר. אנו נוסעים לסופי שבוע אפילו לחו"ל והם נשארים כאן. שמים להם טונה אוכל ומיים וארגז חול וצעצועים ונוסעים לפראג בשקט לשלושה ימים. אפילו נסיעה של שבועיים יכולנו לעשות פשוט דאגנו שכל יום יומיים יבוא מישהו להיות איתם ולתת להם לצאת פעם ביום. זה לא דורש תשומת כמו כלב. בילבי וגזר מאפשרים לנו לבחון ולתרגל את עצמנו בכל הקשור ל"צאצאים" , להשמת גבולות ואפילו לזוגיות. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיהם. הם עושים אותנו מאושרים (אפילו שמעירים אותי כל יום לפחות פעם 1 לפנות בוקר) ואני מתה עליהם. זהו. זה מספיק ארוך. מאחלת לכם לקחת חתול או שניים ולמלא את חייכם באושר. והנה שוב (יש מישהו שלא ראה את התמונה?!) בילבי:
יש למישהי רעיון איך לשכנע את בעלי היקר שנביא חתול לדירה??? אני אסביר את הרקע. אני מושבניקית, עם הרבה מאוד חיות בבית של ההורים. אצלו אף פעם לא היתה חיה בבית כי אמא שלו קצת חולת ניקיון... וגם הוא. אנחנו כרגע גרים בדירה קטנה בב"ש, שכמו בב"ש סופגת המון אבק ולכלוך, אבל היות ופעם בשבועיים יש לי יום חופשי, אני מנקה בהחלטיות פעם בשבועיים. הוא מתנגד לחתול מכמה סיבות, כשהעיקרית היא שזה רק יוסיף ללכלוך, ולשערות שמתעופפות בבית (שלי- מודה באשמה, יש לי נשירה). אחרי שפרקתי, למישהי יש רעיון???? אודה לכל הצעה!!! עדי שיש לה כבר שני
בבית אצל ההורים, אבל זה כבר לא כ"כ הבית שלי... ואני רוצה
