שאלה קריטית
- פותח הנושא scooby4
- פורסם בתאריך
לא, מפני ש
כשמדברים על משהו שכבר הוזכר יש לזה היגיון, אבל משהו שטרם הוזכר לא הגיוני שנזכיר כ"הנ"ל". בדיבור או בכתיבה נוהגים לקשר לדברים שכבר נאמרו, למשל - "כמו כן", שמקשר למה שנאמר כבר קודם, או "בנוסף לזאת", "לא זאת בלבד", "עם זאת" וכו'. גם יידוע הוא סוג של קישור למידע קודם שיש לנו. אי אפשר לקשר למשהו שייאמר אח"כ כשהוא טרם נאמר. תאר לך שהייתי מספרת לך משהו והייתי מתחילה את המשפט ב-"אז כמו שאספר לך אח"כ, הוא היה ירוק". מי זה "הוא"? על מה לעזאזל אני מדברת? נכון שזה נשמע משונה? כך גם "כנ"ל" במשמעות של "כנזכר למטה".
כשמדברים על משהו שכבר הוזכר יש לזה היגיון, אבל משהו שטרם הוזכר לא הגיוני שנזכיר כ"הנ"ל". בדיבור או בכתיבה נוהגים לקשר לדברים שכבר נאמרו, למשל - "כמו כן", שמקשר למה שנאמר כבר קודם, או "בנוסף לזאת", "לא זאת בלבד", "עם זאת" וכו'. גם יידוע הוא סוג של קישור למידע קודם שיש לנו. אי אפשר לקשר למשהו שייאמר אח"כ כשהוא טרם נאמר. תאר לך שהייתי מספרת לך משהו והייתי מתחילה את המשפט ב-"אז כמו שאספר לך אח"כ, הוא היה ירוק". מי זה "הוא"? על מה לעזאזל אני מדברת? נכון שזה נשמע משונה? כך גם "כנ"ל" במשמעות של "כנזכר למטה".
תרנגולת ערומה
New member
זה מזכיר לי משחק מעולה -
טריוויה הפוכה. אחד מקריא את התשובה, והשני ממציא שאלה (היא לא חייבת להיות דומה לשאלה שכתובה בכרטיס). אח"כ מתחלפים. שעות של הנאה לכל המשפחה.
טריוויה הפוכה. אחד מקריא את התשובה, והשני ממציא שאלה (היא לא חייבת להיות דומה לשאלה שכתובה בכרטיס). אח"כ מתחלפים. שעות של הנאה לכל המשפחה.
שבולת ירוקת העין
New member
בבקשה
מילים רבות שנשאלו לעברית מן הארמית נלקחו מלכתחילה כצורתן הארמית: דוגמא, קופסא, כורסא, טבלא, פסקא, עובדא, עסקה, פתקא, שאילתא, משכנתא ועוד. בכל אלה (חלקן ארמיות מקוריות וחלקן הגיעו אליה מן היוונית). ה-א הסופית היא סימן היידוע בארמית. מכיוון שהיתה בהן אל"ף נהגו צורת ריבוי השומרת על ה-א (טבלאות, דוגמאות, פסקאות וכו'). אולם מכיוון שהמילים סוגלו אל העברית, הוחלט להתאים אותן לכתיב ולדקדוק העברי, והאל"ף הסופית הומרה ב-ה. המילים הללו, גם אם במקורן היו צורות זכר - שינו מינן עם המעבר לעברית, ולכן בריבוי חלים עליהן מנהגי העברית: ____ָה הופך ל____וֹת. אך גם צורת הרבים באל"ף נחשבת תקנית. לכן: דוגמה –דוגמות או דוגמאות, קופסה – קופסות או קופסאות, פִסקה-פְסקות (שווא ב-פ) או פִסקאות (חיריק ב-פ) וכו'. שמלה וגבעה אינן מילים ארמיות אלא עבריות (מקראיות) ולכן צורת הריבוי שלהן לעולם בלי אל"ף. ואפשר גם לראות כאן את הקביעה של האקדמיה בעניין (בסעיף שאלות לוהטות)
מילים רבות שנשאלו לעברית מן הארמית נלקחו מלכתחילה כצורתן הארמית: דוגמא, קופסא, כורסא, טבלא, פסקא, עובדא, עסקה, פתקא, שאילתא, משכנתא ועוד. בכל אלה (חלקן ארמיות מקוריות וחלקן הגיעו אליה מן היוונית). ה-א הסופית היא סימן היידוע בארמית. מכיוון שהיתה בהן אל"ף נהגו צורת ריבוי השומרת על ה-א (טבלאות, דוגמאות, פסקאות וכו'). אולם מכיוון שהמילים סוגלו אל העברית, הוחלט להתאים אותן לכתיב ולדקדוק העברי, והאל"ף הסופית הומרה ב-ה. המילים הללו, גם אם במקורן היו צורות זכר - שינו מינן עם המעבר לעברית, ולכן בריבוי חלים עליהן מנהגי העברית: ____ָה הופך ל____וֹת. אך גם צורת הרבים באל"ף נחשבת תקנית. לכן: דוגמה –דוגמות או דוגמאות, קופסה – קופסות או קופסאות, פִסקה-פְסקות (שווא ב-פ) או פִסקאות (חיריק ב-פ) וכו'. שמלה וגבעה אינן מילים ארמיות אלא עבריות (מקראיות) ולכן צורת הריבוי שלהן לעולם בלי אל"ף. ואפשר גם לראות כאן את הקביעה של האקדמיה בעניין (בסעיף שאלות לוהטות)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.