שאלה קשה

[gui1]

שאלה קשה

בס"ד יש לי מטופלת בסביבות גיל השלושים שבאה עקב בעיות מחזור . התחלתי תשאול כרגיל להכיר את הגב.היא סיפרה לי שעברה התעללות מינית למשך שנים 8 ע"י קרוב משפחה -אח- ומאז שמרה זאת בסוד לפני שנים- 6 -החלה טיפול פסיכולוגי ואז שברה את השתיקה וכיום היא מוכנה /רוצה /לספר להוריה אבל מתלבטת אם כן או לא. מצד אחד היא פוחדת מתגובות ולא רוצה לפתוח פצע ישן למרות שע"פ סימנים פסיכולוגיים פזיולוגיים לדעתי הוא בכלל לא ישן ונותן את אותותיו ומדוע לספר היא כבר "רגילה "לחיות עם זה ומצד שני היא כבר מרגישה נחנקת ורוצה להוציא ונמאס לה מכל השקרים ? אין לה כמעט קשר עם המתעלל משהו מאד סימלי -היא גם איתו לא דיברה על הנושא ובכלל אין לה הרבה קשרים עם גברים- ת'מאת רק שמעתי אותה בנושא שמחתי שהיא שיתפה אותי והבאתי צדדים לכאן ולכאו ודקרתי להריע קצת את האש לעצב את האדמה מה דעתכם ?לספר ? לשמור?

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אין לי זכות לקבוע עמדה.

בסופו של דבר ההחלטה חייבת לצאת רק מתוכה ובאופן טבעי.בלי מניפולציות, דיבוב וכו'. במקרה שלי הייתי נותן לה כמובן רמדי שמתאימה לסיפור כולו על הפרטים והמאפיינים האישיים שלה. קרוב לוודאי שתוך פרק זמן סביר ההחלטה הייתה נופלת כאילו מאליה. יתכן שאחרי רמדי תופיע איזו השלמה פנימית והפחתת ההשפעה של האירוע עליה, עד להעלמותו הסופית. זה יכול לקחת זמן, וראיתי דברים כאלה קורים. אם דקירה, הרעת אש ועיצוב אדמה יכולים לעשות את זה, אחלא.

 

[gui1]

כרגע ההחלטה על קצה הלשון

והיא "משחקת " איתה בולעת ופולטת .אמרתי לה שרק היא תחליט ורק היא תדבר ואם כל העצות מסביב היא זו שתחה עם זה ברטריט שהייתי בשבועות דיברו על סליחה אהבה חמלה חשבתי לעצמי כמה ב"א שסובל מאונס / התעללות /כול לסלוח ובאמת איך מסתדרים על כל השינויים שהגוף ספג מהטראומות כי אם נניח סלחת הגוף הרי פועל ע"פ מנגנונים שהוא מכיר לא ככ מובנת הסליחה כדרך לשינוי התנהגותי - כמובן היא מונעת שנאה ומנקה את עצמך אבל איך מתמודדים עם זכרונות " פשעים"

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

קשה באמת

הסליחה אינה הכלי שדרכו משתחררים מהטראומה, היא רק אמצעי ליצור אוירה לכך. היא היכולת להכיל את הדבר. אם תקחי את הצליל סלח תגלי סל לח, זו השיליה, המקום הנקי והבטוח שבו היינו פעם מבסוטים. כשאדם סולח הוא מוצא מקלט בטוח בעצמו. הגוף ( גם סוג של סל ) שהיה יבש ויוקד באש השנאה, טינה נעשה לח, זורם, חי, ולא נס ליחו. בלי סליחה יש אשמה תמידית. אם תקחי את המילה אשמה ותפרקי אותה תמצאי שם אשם = אש מ = כלומר באה מאש, יוקדת מייבשת מזקינה ומקמטת. המילה חמלה = חמל = חם על = לא אש לא כפור, חמימות, חיים = חי עם, חי בצוותא.

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

דומה מבחינתי לכל תהליך אחר

שאדם עובר. יגידו לי "תעזבי אותו, הוא לא בשבילך". אם אני לא בשלה עדיין...כלום לא יקרה למעט תסכול. הרעיון, לפי תחושתי האישית, וניסיוני הדל, לתת את הכלים...רמדי זה ידע!! ומיד אעלה את סיפור הפרפר...נראה לי מתאים כאן.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

עושה רושם שהיא מוכנה וזקוקה רק

לעוד משהו קטן.

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

קטן קטן ומתוק מתוק../images/Emo8.gif

 

[נחמית]

לא לספר ולא לשמור

ההורים כרגע כבר אינם צד. אז -לא לספר( קרוב לוודאי הם גם יודעים). ולא לשמור את הסוד מעצמך. הכי קשה, לדעתי, לא לשמור סוד מעצמך. זה אומר להאיר פינות חשוכות בתוך נשמתך כגון פצע שנגרם מהיותך קורבן. ישנו קשר הדוק בין ההפכים בכלל- הם אינם יכולים להיתקיים האחד בלי השני. איפה קיים אחד בהכרח יימצא גם השני. קשה, אבל זהו המבנה של תבנית קיומנו.

 

[gui1]

מדוע ההורים אינם צד?

ולמה את חושבת שהם יודעים ?ואם כן איך הם יכלו להעלים עין ככ הרבה שנים ?

 

[נחמית]

ההורים אינם צד, לדעתי. מפני

כרגע המעורבים הם בני האדם בוגרים והאחריות על רגשותיהם ותבניות מחשבותיהם היא שלהם בלבד. ההורים מעולם לא היו הצד הפעיל במה שקרה.כפי שהבנתי. יחד עם זאת ההורים או ההורה יודעים בצורה סבילה בד"כ וחלקם לא עושים דבר, אולי, בגלל שהעניין מודחק כי הוא קשה מאוד. גם אם הם לא ידעו באמת ובתמים(זה כשלעצמו מצביע על קשר רופף משהו עם הילדים) למה אפשר לצפות מהם עכשיו? האם המטופלת שלך מצפה שהם יוכלו לעזור לה? או ישנו רצון לעניש-שיכאב להם כמו שכאב לי! האם זה ירפא? אם כן, אז אני מצטערת -טעיתי. בוודאי הנושא אינו פשוט ואפשר להוסיף עוש הרבה דברים לכתוב מעלה. מי יתן ותצליח לעזור! בברכה מכל הלב

 

[ד נ ה ה ר מ ן]

נחמית קבלי ../images/Emo24.gif

ת'געגעת אליך

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

וממני גם כן ../images/Emo24.gif

 

[נחמית]

דנה, הרגשתי את חיבוקך. גם של אלישוע

מאוד כייף בפורום ובכלל לא נגע לי שהאו "לא זכה". אני חושבת שזה אפולו לטובה עבורנו. נכון?

 

[gui1]

בן אדם בוגר ואחראי למעשה הוא

תבנית של עבר יש דברים שאת יכולה לקשר בין סיבה לתוצאה ז"א אם אכלתי אוכל והוא היה מקולקל במודעות אני יודעת שלא כל אוכל מקולקל אבל תדפסים שאתה קולט כילד קשה לדעת איזה רישומים הפנת ואיך אפשר להתנקות מאותם התסמינם הלא מודעים הללו - נכון אפשר לטפל בעצמך לראות את דפוס ההתנהגות ולשנות אבל עדיין יתכנו רישומים עמוקים יותר שאלתי אות הלמי היא מצפה מההורים והיא אמרה שהם לא מעניינם אותה היא רק רוצה לפרוק את הסוד שיושב שם אני לא פוסלת את האפשרות של הענישה בכל אופן הילדות שלה הלכה ואם ההוים היו ככ פסיבים יש "מחיר " לפסיביות שאלתי אותה מה יקרה אם אחד יקבל התקף לב היא אמרה גם אותי ההתעללות הרגה ואלתי אז את רוצה להרוג עוד אנשים ? היא לא ענתה השיחו איתה מאד מעניונות היא גורמת לי לחשוב מכל מטופלי השכלתי

 

[נחמית]

בנושא של שאלה קשה

" ...ההווה שלך הוא הנקודה שבה הגוף והחומר נפגשים עם הרוח. לכן ההווה הוא נקודת הכוח שלך בחייך הנוכחיים, כפי שאתה מבין את המושג הזה. אם אתה מייחס לעבר כוח יתר, אתה תרגיש לא יעיל ותשלול מעצמך את האנרגיות שלך. אל תהיה אפוא מאוים על ידי העבר או עתיד. אין כל צורך בהקרנת היבטים לא רצויים של המציאות העכשווית שלך אל העתיד, אלא אם כן אתה תשתמש לשם כך בכוח של ההווה. אם תלמד לאחוז בתחושת הכוח הזאת עכשיו, תוכל להפיק ממנה תועלת. תוכל לשנות את תנאי חייך בכל דרך שתבחר- שוב, במסגרת המגבלות שהכתיב טבעך. אפשר תמיד לשנות תנאים חיצוניים, אם מבינים את העקרונות שעליהם דיברנו. אפשר לנצח מחלות, גם כאלה שנראות קטלניות - אבל אך ורק אם האמונות שבבסיסן נמחקות או משתנות די הצורך, כך שהגוף משוחרר למדי מהשפעת ההתמקדות המיוחדת שלהן בו. ההווה כפי שאתה חושב עליו, ובמושגים תכליתיים, הוא אותה נקודה שבה אתה בורר את ההתנסות הפיסית שלך מתוך כל אותם אירועים שיכולים להתממש. בכל מקרה, נקודת הכוח היא ההווה, ומאותו רגע אתה בוחר. " ג'יין רוברטס, ספר סת