שאלה רטורית

[ענתי44]

שאלה רטורית

בעקבות היום הקשה וחילופי הדברים עם החברים. יש לי שאלה. בשעה האחרונה נכנסה אמא שלי לחוסר שקט יוצא דופן. היא יושבת בנוחות, היא נקייה, שבעה ובכל זאת היא חסרת מנוח. לא כואב לה כלום אבל מציק לה ואני לא יודעת מה.... האם גם בבית- אבות ויהיה הטוב שבכולם יהיה להם סבלנות אליה באמצע הלילה? האם גם הצוות יחבק אותה חזק, ילטף, יעשה לה במשך שעות נעימים בגב או יסרק? האם יחבק וישיר בזיוף אבל מכל הלב, שוב ושוב את השיר שהיא אוהבת "מי יאהב אותך יותר ממני. מי יצחיק אותך כשאת עצובה,כמה זמן תהיי שלי ולמה את שותקת?" ולרוע מזלי היום כל קומץ המקורבים לא זמין ואני חסרת ישע. אז אני שרה לה וליבי בוכה

 

[מני בר]

ענתי

קראתי את תגובות המשתתפים ואני מצטער אם הייתי אולי ישיר מידי אבל בלי להכיר אני מרחם עליך..ואם את בת 44 כמו שכתוב בכרטיס אז קדימה..את חייבת להתנתק מאמא...ואת צעירה ואמא תמות בסוף.. בבית אבות לא יטפלו כמו שאת אבל יטפלו טוב ותוכלי לבוא לבקר אותה. חזקי ואמצי ואולי כדאי להעזר ביעוץ כלשהו..

 

[ענתי44]

מני שלום

לא היית ישיר מידי, היית כן ואמיתי עם האמת שלך וזה מה שאני זקוקה לו. וזה בסדר להגיד מה שחושבים גם כשיש שאלות נוקבות ומחשבות אסורות לזה נועד הפורום לפרוק את הכאב. יש לי חברה שנולד לה ילד צמח כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה. היא ובעלה היו זוג צעיר בתחילת שנות ה-20 לחייהם. הם החליטו לגדל את הילד למרות הקשיים. היו רבים שהרימו גבה היו שהתרחקו וביניהם מחזר של אחותה שלא האמין שזה תאונה וםחד שזה גנטי. והם בשלהם. יש להם עוד תאומים שנולדו אחרי טיפולים. כיום בבית ספר. החברה שלי מעולם לא הסתירה את בנה ולא התביישה בו כמו משפחות אחרות. והכי קשור אל הילד זה בעלה. כשחברתי ראתה שחברה שלה ( שגם לה יש את אותה רשלנות רפואית) הכניסה את הילד למוסד טוב היא חשבה על כך בסתר ליבה והיתה מלאה ברגשי אשם. אמרתי לה שהמחשבות האלו טבעיות ואסור לה לחוש רגשי אשם. מותר לדבר על הכל ולהגיד גם דברים קשים בתנאי שהם באים מהלב ולא נועדו לפגוע אלא לעזור. גם כיום כשחברתי בשלהי היריון נוסף והעול קשה היא ובעלה בחרו להשאיר את הילד בבית. היא תמיד אומרת לי אני רוצה שיאהבו אותי על מי שאני ולא על שאני בחרתי לגדל את הילד שלי. אבל רק שלא ירחמו עחיי- גם אני רוצה שמי שמכיר אותי יאהב אותי על מי שאני ולא עבור אמא. אני מוכנה להכל. לביקורות, למבטים להערות ולהתעלמות רק לא לרחם עלי. בפורום אני הליצן הבוכה כי פה אני מוצאת פורקן לחלק הקשה. בלי שירימו גבה ולא יבינו על מה אני מדברת. אבל יש את הדברים היפים בחיי. אני בעיקרון טיפוס שמח ומאושר בחלקו. והעיקר אופטימי ללא תקנה. לכן תצטער עבורי שחבלי הפרדה מאמי קשים וארוכים, שאני בוחרת בדרך הקשה ואפילו על שלדעתך עיניי לא רואות את האמת. רק אנא רק אל תרחם עלי. אין סבלי גדול משלך או מכל בן משפחה אחר. גם אם הוא מגיע לביקור בבית אבות םעם בחודש. אין לי מונופול על הצער ובטח ובטח לא על מסירות להורה. אחותי למשל, אישה מדהימה. אמא ל4 ילדים 02 חיילים)עובדת בשתי מישרות אישה טובה, פעילה מאוד בחברה ואף למדה באוניברסיטה אתה חושב שצערה פחות משלי? לא! שהיא בת פחות מסורה? ממש לא!. היא נקרעת אבל מתמידה להגיע ולהיות עם אמא. היא, בעלה וילדיה נמצאים תמיד לרשות אמא וגם לרשותי.תמיד! והם הכוח שלי. היא אגב סבורה כמוך שצריך להביא עובדת זרה לאמא. אבל תומכת בכל מה שאני עושה ככל יכולתה. מני היקר אני לא מסכנה ולא צריך לרחם עלי. ושוב אני מודה לך על תגובתך הכנה. היא גורמת לי לחשוב. וכן מחדש לבחור בדרך שלי. שיהיה כל טוב

 

[sundea101]

../images/Emo178.gifשינוי קשה

כאחת שבקיאה במידה מסוימת בתהליכי שינוי, אני יוכלה לציין שהמשפט שלך "וכן מחדש לבחור בדרך שלי" מסמנת על רגע של שינוי, וגם על ידי כך שכתבת נתתת לזה גושפנקה כתובה. וזה טוב. יש לך רצון להזיז דברים, והכי חשוב, לעשות מה שיהיה הכי טוב והכי נכון לכם כמשפחה. כפי שכבר כתבתי, לדעתי, להביא עזרה לא תפחית מהסיוע שאת נותנת וממידת הכבוד שאת רוחשת לאימך. אולי להיפך, הטיפול יוכל להיות אפילו נאה וטוב יותר. הלוואי שהיו עושים משהו עם חמתי, ןמוצאים פיתרון פרואקטיבי במקום לשבת ולחכות שמשהו יקרה, וכל זה בשם המונח הידוע "כבוד". לתת לה לחיות את חייה לבד בדירה בקומה שביעית, וכיריים על גז, לדעתי זה לא לתת כבוד. היא כבר מתקשרת באמצע הלילה ומתלוננת על כאבים ורעידות, ומתבלבלת וחשובת שזה יום.. והיא רעבה, כנראה שוכחת לאכול. למרות שאם שואלים היא אומרת שבטח, היא אכלה בדיוק עכשיו. אני מניחה שקשה לדעת איפה עובר הקו הדק של משהו אמיתי ושל שיכחה, וקשה יותר למתבונן מהצד לדעת, ומכאן נובע החוסר שקט שלה, כי כולם מטילים ספק בדבריה. גם היא תופסת בן אחד וכל הזמן רק יורדת לחייו מלא מבינה למה הוא לו בקשר איתה, למרות שהוא כן.... ושאלה- האם דפוסי התנהגות ואישיות מתחדדים עם האלצהיימר? נדמה שהיא נעשית יותר נוקשה ויותר דורשת, ושהכל יהיה רק לפי רצונה, מי שמעיר לה משהו, מיד זוכה לביקורות לרוב. חג שמח לכולם, והמון כוח להמשיך, סמדר

 

[ענתי44]

אכן שינוי../images/Emo140.gif

כמה אני נהנית ממידת החדות והאבחנה הדקה שלך. וכן נכון את צודקת אני רוצה שינוי. רק לא שינוי רדיקלי ומהיר אלא שינוי איטי שיהיה טוב לכולנו. אני עוסקת במרץ בלתי נדלה לשוב למעגל העבודה ומסתובבת עם נעל זכוכית ביד כדי לקדם את הנסיך שבידו הנעל החסרה. וכשהם יקרו אני ערוכה לכל מצב. אני יכולה להתחיל לעבוד מיד וגם להקים קן. יש לי תוכנית חומש לכל מצב. אבל בלי קשר לאט לאט אני אכניס עזרה מיקצועית הביתה ואתפנה יותר לעינייני בין אם זה יום עבודה ראשון , לצעוד יד ביד עם הנסיך תחת שמיים זרועי כוכבים ובין אם להוסיף עוד ימים וחוגים של ספורט או סתם ללכת לים. הדברים של כולכם כמו דברים של אדם שהכרתי וגם אמו חולה, מחדדים אצלי את העיניין כמו גם אחותי וגיסי שיחיו לי ושדואגים לי. אז כן עזרתם לי לקדם את השינוי הזה הבלתי נמנע. אבל השינוי בי החל קודם. עם מחלתה של אמא. מילדה מפונקת שבקושי יודעת להכין חביתה וישנה בחצר כי היה ג'וק בבית. הפכתי לאדם בוגר שעושה הכל ומתפקד טוב!. זו אולי קצת מביך אבל המחלה של אמא גם עושה לי טוב. פיטר פן הפך לסבא גפטו. מי שמכיר אותי עומד נדהם ממה שקורה לי.כך שלא אין חשש שאטמוטט כמו אותה אישה בסדנה כפי שסיפר גרשון. ולמרות הכל אכן אני מודעת שהדרך שלכם היא הנכונה לצד כל הצדדים. חג שמח!