תקראי את המאמרים שקשרתי לתשובתי לארדן. ניתן להרגיש, בעיקר בוויקה המסורתית (Trad Wicca, מסורות אשר לרוב מגיעות עד לגרדנר מצד כזה או אחר, או לאלכס סנדרס) כי יש נטיה באיזון לטובת הנשי. הכהנת הגדולה היא המנהיגה של הקוון, השותף שלה נקרא הכהן הגדול, אך הוא אינו המנהיג. האל מכונה ה- Consort, כמו שבעלה של אליזבת השניה לא מכונה מלך, אלא נסיך (ואליזבת ה-II היא המלכה). האלה, או ליתר דיוק פולחן ספציפי של האלה - Drawing Down the Moon, הוא טקס מרכזי ברוב הטקסים הוויקניים (אפשר לעיין ב- A Witch's Bible של הזוג Farrar ולראות את זה בטקסים שהם כותבים). הוויקה אף כונתה (ועדיין מכונה לעיתים) The Goddess Religion. בניאו-וויקה, האיזון הוא לכאורה "שלם יותר". חשוב לזכור כי הניאו-וויקה הושפעה יותר מתנועות הניו-אייג' ו"ילדי הפרחים" של שנות ה-60 מחד, ותנועות הפמיניזם מאידך (מה שהוליד את המסורת הדיאנית) ומשניהם גם יחד, יותר מאשר מסורות הוויקה המסורתית.