תקרא טוב את מה שכתבתי!
אני עשיתי מספיק בשירות שלי. היו לי גם חיילים שיצאו על נפשי. כתבתי שאם באמת קשה לו (לרצות למות = קושי , למשל) אז אני מבין אותו. אבל - כתבתי גם שכנראה לא בכך מדובר במקרה שלו!!! מי שקשה לו - ובאמת קשה לו , עד כדי קבלת 21 , צריך לצאת מהצבא וללכת לטיפול ע"מ להחזיר לו את הרצון לחיות. את המקרה הזה אני תוקף כי לא כ"כ קשה לו , אלא לא נוח לו והוא מעדיף לסיים עם השרות. וכן , מי שרוצה להתאבד , כנראה לא רואה את האור שבקצה המנהרה , אבל זה לא אומר שהוא צריך להיות מנודה! מי החליט שצבא זה טוב לכולם? הבעיה היא עם כל המתחזים , שמוציאים שם רע למי שבאמת קשה לו. (אלה שיצאו כי הגיע להם 21 , לא מסתובבים מחוייכים ומתכננים את המשך החיים. אולי תלך לבתי חולים פסיכיאטריים ותגיד לכל החולים המאושפזים שם את הדברים האלו?). ובשורה קצרצרה על מה עשיתי בשרות: הייתי בחיל שריון , הייתי שם קצין , הייתי שנה וחצי בקבע. אני הייתי זה שמעודד חיילים להשאר , אבל תמיד זכרתי שהם אנשים ולא רובוטים , ושאסור לגרום להם נזק נפשי / פיזי רק בשביל שהמ"פ יגיד בסיכום המחזור : "אפס אחוזי נשר מהמחלקה של אורי". ולגבי קושי - כנראה שב20 השנים הקרובות , 30 ימים בשנה יוקדשו למילואים שהם לא התענוג הכי גדול , ואני לא מתכנן להשתמט , אבל אני מאוד מקווה שאם ייפול לי בורג יום אחד ולא אהיה כשיר למילואים בקרבי, יזכרו לי את הטוב , ולא את הרע. ואני לא מתכנן להפרד מאף בורג בקרוב.
